קיצור תולדות הזמן, או: קונספירציית הזמן-חלל הגדולה

"Wil, I think we have to tell him the truth"
"If we tell the truth, the timeline…"
"Timeline! This is no time to argue about time! We don't have the time!"

[Troi and Riker, Star Trek: First Contact]

פיקסלים רבים נשפכו בנוגע לשמירה על רצף הזמן הטרקי באנטרפרייז. מטבע הדברים, כאשר מחליטים להריץ סדרה בעבר, יש בעיה של המשכיות. איך זה שלא קירק, לא פיקארד, לא סיסקו, לא ג'יינווי, לא קיו ולא אף אחד עד ספטמבר 2001 שמע על אחד קפטן ג'ונתן ארצ'ר, שהיה קפטן הספינה המהירה הראשונה של צי כדור הארץ, או על חבר מרעיו?
איך זה שמעולם לא הוזכר אותו אדם, שכביכול (לפי הרמזים שניתנו לנו עד כה) יהיה מעורב בייסוד הפדרציה? אנחנו עדיין לא יודעים לאן הולכת ואיך תסתיים (אם בכלל) מלחמת הזמן הקרה ומה יעלה בגורלם של סיליק ושולחיו מהעתיד, אבל גם עליהם אף אחד לא שמע בכלל בתקופה מאוחרת יותר.
למעשה, הדבר היחיד שידענו על תחילת דרכה של הפדרציה לפני אנטרפרייז, הוא שזפרם קוקרן המציא את מנוע הוורפ, ובעקבות עזרת האנטרפרייז E מהמאה ה- 24 הוא הריץ טיסת ניסוי מוצלחת שגרמה לוולקנים להתעניין בנעשה על הסלע השלישי מהשמש והשאר הסטוריה. או שמא, העתיד?
ובכן, אפשרות אחת שתגרום הסדרה הזאת היא הריסת יסודות ההסטוריה של הטרק כמו שאנחנו הכרנו אותו עד אז. ואפשרות שנייה היא להשתמש בה כדי להסביר חלקים חסרים באותה הסטוריה.

"תחייה" עושה את שניהם, אבל באלגנטיות.

מצד אחד, אנחנו פוגשים את הבורג כ- 200 שנה לפני המפגש הראשון המתועד, אבל מצד שני מסבירים לנו כמה דברים שנשארו פתוחים בעתיד.
אמרתי פעם במקום אחר, שכל דיון פילוסופי פסאודו-מדעי בהשלכות של התעסקות במרקם הזמן כפי שהיא מוצגת בפרק יגרום בסופו של דבר לכאב ראש איום ונורא שיימשך לפחות שעתיים. ובכן מזוכיסטים שכמותנו, הבה נפשפש מעט בקו הזמן.


מבט ראשון: סדר כרונולוגי של האירועים, לפי ספירת הנוצרים

אפריל 2063 – זפרם קוקרן מבצע את טיסת הבכורה במהירות וורפ ופותח את המערכה הבין-כוכבית להשתתפות כדור הארץ. בורג משנת 2373 חוזרים לעבר, ומתכננים להטמיע את כל אוכלוסיית כדר הארץ, למנוע את מגע-ראשון ואת לידת הפדרציה כפי שהכרנו אותה. כשפיקארד והאנטרפרייז E בעקבותם, לבורג אין סיכוי. (Star Trek: First Contact)

אפריל 2153 – צוות של חוקרים מוצא גופות בורגיות קבורות בקרח על פלנטה כלשהי, וברוב סכלותם הם מאפשרים להם לחזור לתפקוד. הבורג משתלטים על ספינה, מתחילים להטמיע את כל מי שאפשר אבל נתקלים בארצ'ר ואנטרפרייזיתו. בסופו של דבר מפוצצים את הבורג על ספינתם הגנובה והמוטמעת לחתיכות קטנות, אך לא לפני שהם מספיקים לשלוח קריאה לכיוון גזרת דלתא… מושמעת סברה שעד שהקריאה הזאת תגיע יעברו כ- 200 שנה. (ENT: Regeneration)

שנת 2363 – סימנים ראשונים שהבורג בודקים את היכולות של גזרת אלפא. (TNG: The Neutral Zone)

שנת 2365 – קיו מגיע להציק שוב לפיקארד. הוא מביא את האנטרפרייז למפגש עם קוביית בורג שעושה דרכה לגזרת אלפא. (?TNG: Q-who)

בשנים 2366-9 הבורג הגיעו מספר פעמים לשטח הפדרציה, בדרכם לכדור הארץ. בכל פעם הצליחו לעצור אותם ברגע האחרון. (TNG: The Best of Both Worlds, Decent, I Borg)

שנת 2373 – אחרי שבסרט הקודם דיאנה ריסקה את האנטרפרייז D בפעם הראשונה שהיא לקחה את ההגה (ואני לא אגיד מילה על נשים נוהגות), פיקארד קיבל אנטרפרייז חדשה. עוד הוא חולם על בורגים. והנה יש עוד קובייה בדרך לכדוה"א. את הקובייה מצליחה האנטרפרייז E לכסח (בזכות הקשרים של פיקארד עם מלכת הבורג), אבל היא שולחת חללית קטנה יותר לעבר של כדוה"א (שנת 2063 ליתר דיוק) כדי להטמיע ו.. וואו יש לי דז'ה-וו.


מבט שני: סלט

למה נראה לנו הכל מבולבל? כי התחלנו מהאמצע! אנחנו התחלנו לעקוב אחרי הבורג משנת 2365, במקום מההתחלה שהייתה בשנת 2063. אז עכשיו אפשר לעשות סדר. בזכות אנטרפרייז שמגיעה באמצע הדרך בין 2063 ו- 2373, אנחנו יכולים למלא, סוף סוף, חור בעלילה של יקום הטרק!!!

כשפיקארד פוגש את הבורג פעם ראשונה, הם בדרך לכדור הארץ. מה לעזאזל יש להם לחפש שם? שאלה טובה. היינו צריכים לחכות 14 שנה בזמן שלנו כדי לקבל תשובה טובה. ובכן, כאשר פיקארד הופיע בסצנת המפגש הראשון עם וולקנים, הוא היה אורח. בין היתר הוא גם העיף לחלל כמה בורגים, שנחתו איפשהו וקפאו למשך כמה עשרות שנים. כזכור, הבורג ניסו להפוך את האנטרפרייז E למשדר ענק שישלח אות קריאה לחברים מהקולקטיב של אותה תקופה. הם לא הצליחו.
כאשר הבורג הקפואים נמצאים ע"י החוקרים המפגרים בתקופת ארצ'ר, הם דווקא כן מצליחים לשלוח אות כזה. אות שיגיע כ- 200 שנה מאוחר יותר. 210 שנה מאוחר יותר (היי, צריך גם להגיע כל הדרך מגזרת דלתא) הבורג כבר בודקים את הדופק בגזרת אלפא. מקריות? או שמא מזימה מתוכננת היטב של מלחמת הזמן הקרה?
מה יש לבורג לחפש בכדוה"א, אליו הם מנסים להגיע לאורך TNG? התשובה פשוטה – הם השאירו שם חברים 200 שנה קודם!


מבט שלישי: סדר עולמי

בגלל שזפרם קוקרן ביצע את טיסת הוורפ, נולדה הפדרציה שאפשרה לבורגים מתקופת קוקרן לחיות מחדש, ולשלוח קריאה לחברים. בגלל שארצ'ר כיסח את הצורה לבורגים האלה, פגשנו גם את פיקארד (שגם הוא, בתורו, כיסח את הצורה לבורגים האלה) שפגש את החברים של הבורג שארצ'ר כיסח בדרך לעזור להם (כמה פעמים) וחזר לעבר כדי לאפשר לקוקרן לטוס (במידה מסוימת לגרום לו לטוס) ולהעיף כמה בורגים לא נחוצים לחלל כדי שארצ'ר יוכל למצוא אותם ולכסח להם את הצורה.
[נקודה נוספת: בשנת 2373, וויאג'ר הייתה בסיום העונה השלישית שלה. אני מודה שהמעקב שלי אחרי וויאג'ר לא הגיע עדיין לשם, אבל יהיה מעניין לעשות השוואה להתפתחות הבורג שם באותה תקופה.]
בקיצור, יש לנו כאן לולאת זמן מאורגנת היטב. ממש כאילו JMS היה מעורב מאחורי הקלעים החל מהעונה השנייה של TNG (מה שכמובן לא נכון).
כשסיימתי לראות את "תחייה", ידעתי שזה פרק טוב. פרק, כמו הרבה אחרים, שמהווה אבן דרך בעולם הטרק. לכל סדרה יש פרקים טובים יותר, פרקים טובים פחות, פרקים שלא קשורים לשום דבר, ויש פרקים שקובעים נקודת ציון. כאלו היו למשל Broken Bow, The Andorain Incident, Cold Front, Shockwave, Cease Fire . אלה פרקים שההשפעה שלהם היא רחבה יותר מ 43 דקות.
למה "תחייה" הוא פרק כזה? כיוון שמציגים לנו את הבורג, בלי להציג את הבורג (כמו הצגת הפרנגים) – לא אומרים איך קוראים להם. אנחנו כבר יודעים מאיפה הם הגיעו, כיוון שראינו את "המפגש"; ואנחנו יודעים לאן הם הולכים, כיוון שראינו את TNG. עכשיו נותנים לנו את המידע שחסר באמצע. אני לא יודע כמה פעמים, אם בכלל, קיבלנו פרק שסותם חורים בעלילה ולא יוצר כאלה, ושמספק הסברים ולא קצוות פתוחים (מי זוכר למשל את Concpiracy? – בעונה הראשונה של TNG חרקים ששולחים גם כן אות לעזרה). אני מקווה שיעשו את זה יותר.

יש שתי בעיות עם ההיסטוריה שנולדות בפרק הזה.
הראשונה
: פלוקס. אנחנו לומדים שמערכת החיסון של פלוקס מהווה אתגר לנאנופרובז של הבורג, וגם שסוג קרינה מסוים יכול לחסל אותם. מה קרה למידע הזה במאה ה-24?
השנייה
: בעקבות האירועים, בוודאי ישנו רישום של אופי הגזע העוין והזמן המשוער לפלישה. מה קרה למידע הזה במאה ה-24? למה לא היינו מוכנים לפלישה הזאת?


תשובות אפשריות
: בעקבות מאורעות עתידיים, אולי מלחמה, אולי כאוס במידע הקיים שנבע מהקמת הפדרציה ואולי סלקציה של מידע ישן שהוכנס למערכות המידע שלה גרמו לסינון מידע שנראה לא רלבנטי. יכול להיות שהמאה ה-24 נראתה לארצ'ר וט'פאל (ואולי אפילו למפקדים שלהם) רחוקה מידי ולא ראלית, כך שהמידע הזה בכלל לא נשמר. ויכול להיות שעם סתימתו של חור אחד בעלילה, יצרנו אחד חדש. (שאותו פרק עתידי של אנטרפרייז (או סדרה מס' 6 או 7) יצטרך לפתור).

בנוגע לפלוקס אפשר להציע את אותה תשובה, ואפשר גם לומר שבעתיד הבורג כבר הטמיעו כמה חברל'ך מהגזע שלו ולמדו להתמודד עם הקשיים. אנחנו יודעים שאנשים רגילים לא יכולים להחזיק מעמד מספיק זמן כדי להביא אותם למתקן רפואי שבו יקרינו עליהם את אותה קרינה. ומצד שני, מאז שפיקארד הוטמע הא הנהיג מדיניות של להרוג אנשי סגל בדרך להיות בורג כדי לגאול אותם (ולילי צועקת עליו בגלל זה ב"המפגש"). לא הוזכרה אפילו האפשרות להפוך את התהליך.
בנימה יותר כללית, אנחנו רואים התקדמות מבחינת ההתפתחות של אנטרפרייז. מצד אחד, כאשר יש נפגעים על הספינה הח"תית, ארצ'ר אומר להכין מעבורת כדי להביא את הפצועים, בזמן שאני צועק אל המסך "Beam them directly to sickbay!!".. אבל כשצריך למקש את הספינה המוטמעת ארצ'ר תופס את ריד ומשתגר לשם. אנחנו רואים סגנון פיקודי הרבה יותר החלטי. המעבר לכוננות טקטית נעשה מראש כשמתקרבים לסכנה, ולא אחרי הירייה הראשונה. הצוות מיומן יותר, זריז יותר וכל העסק עובד בצורה הרבה יותר מסונכרנת. הם מתחילים להתנהג פחות כמו ילדים ויותר כמו ספינת דגל של סטארפליט. זו גם הפעם הראשונה שאני שומע את ארצ'ר מציג את עצמו כקפטן ספינת צי-הכוכבים אנטרפרייז, ולא ספינת כדה"א.

ט'פאל שומעת על מסע בזמן של היצורים האלה, רואה את הטכנולוגיה המתקדמת, ולא אומרת מילה על משרד המדע הוולקני שקבע כי מסע בזמן אינו אפשרי. GO ט'פאל!

מגע ראשון עם הטרויאנים

סרטו הראשון של ג'ונתן פרייקס כבמאי (עד אז ביים רק פרקי טלוויזיה), ושל צוות הדור הבא עם אנטרפרייזיתו הדנדשה לבד על המסך הגדול, יצא לאקרנים ב- 1996, כשכרטיס עדיין עלה 20 שקל. זהו אחד הסרטים האהובים עלי ביותר, והוא גם הסרט שראיתי הכי הרבה פעמים על מסך הקולנוע.

כמו בהרבה מקרים אחרים, אני מעדיף להתייחס בביטול למסגרת העלילה הפורמלית של הסרט, ולנסות לבדוק מה באמת קורה בו.
בניגוד לסרטים אחרים, אשר בונים את המתח בהדרגה ונותנים לצופה להתבשל קצת לפי שחושפים את העניין המרכזי, כאן אנחנו נזרקים למים הקרים עם הכרישים מייד לאחר הכתוביות.
פיקארד, מהמכובדים שבמפקדים בסטארפליט, עדיין מחזיק בתוכו כלוא את לוקיוטוס – דמותו הבורגית אשר הושתלה בו שש שנים מוקדם יותר בפרק "הטוב משני העולמות". אמנם פיקארד חזר מאז לתפקד, אבל מסתבר שלוקיוטוס עדיין רדום בתוכו, ובסיוטיו פיקארד רואה את עצמו שוב כחלק מהבורג.
האלמנט הבורגי כל כך טבוע בתוכו, שהוא לא תמיד מבחין מתי הוא דמיון ומתי מציאות. פיקארד מתעורר מסיוט אחד לסיוט שני למציאות שהיא לא פחות מסיוט שלישי.

כאן מגיע אחד הקטעים המעניינים בסרט בעיני.
מפקדת הצי חוששת שבגלל עברו עם הבורג ולוקיוטוס הרדום בתוכו, פיקארד הוא סיכון. בעוד מיטב הכוחות (למעט אנטרפרייז) נלחמים בבורג, האנטרפרייז מפטרלת באיזור ניטרלי, ופיקארד מאזין לקטע מאופרה בחדר המצב שלו. האופרה הזו היא "הטרויאנים" (Les Troyens) של ברליוז. קיומה של האופרה הזאת בעלילה מהווה קריצה של ההפקה, שהרי רק אולטרה-טרקיז מעטים יתעניינו בטיבה של האופרה המושמעת לשניות ספורות.
אני הגעתי למספר תובנות בעקבות קטע האופרה הזה;
התובנה הראשונה היא הכנסתו של הסוס הטרויאני הידוע כדמות מטאפורית בעלילת הסרט. מהו הסוס הטרויאני? בגדול – אלמנט הנתפס כבא לטובתו של צד מסוים במערכה, אך למעשה טומן בחובו הפתעה שתסייע לצד השני. במקרה שלנו מדובר בפיקארד ובדאטה. פיקארד נתפס (גם ע"י סטארפליט וגם ע"י מלכת הבורג) כאלמנט אשר עשוי לשרת את הבורג, אך למעשה כאשר הוא מגיע לשדה הקרב פיקארד מנצל את הכרותו עם הבורג כדי לאתר את נקודת החולשה שלהם ולפצפצם לרסיסים. מאוחר יותר בסרט, מלכת הבורג חושבת שדאטה נמצא בצד שלה ויעזור לה לכבוש את העולם, אך מחכה לה הפתעה ובסופו של דבר דאטה מביא למותה שלה.
בנוסף, מסתבר שבזמן שהאנטרפרייז חגגה את השמדתה של ספינת הבורג, הם ניצלו את שאננותה והסתננו פנימה במטרה להשמידה – סוג של חזרה נוספת על מוטיב הסוס הטרויאני.

התובנה השנייה קשורה ספציפית לקטע מהאופרה שפיקארד מאזין לו. בנקודה זו בעלילה, לאחר שטרויה הוחרבה והפליטים מחפשים דרך להקים עיר חדשה, שר מלח צעיר על מחוז הולדתו ותוהה אם אי פעם ישוב אליו בחיים. השורה שאותה אנו שומעים לרגע בחדרו של פיקארד היא זו שמסיימת את הבית, ובה המלח שר אל הים הכביר, ילדה של דינדיימה. פיקארד כביכול כבר צופה את השמדת כדור הארץ על ידי הבורג כאשר הוא רחוק ממנו, ותוהה אם ישוב אליו אי פעם ואם יש דרך להציל אותו.
יש עוד מספר הקבלות לעלילת הטרויאנים, אבל זה בכל זאת לא העיקר…

מאחר והסרט הזה הוא לכאורה המשך ישיר של הפרק "הטוב משני העולמות", אני רוצה להזכיר את אמירתה של גאיינן מאותו פרק – שכל עוד קומץ ישמור על הרוח האנושית, האנושות תשרוד. הצוות שלנו חוזר לתקופה בזמן שלאחר מלחמה איומה כאשר רוב האנושות הושמדה בה. אבל בזכות תושייתו וחזונו של אחד זפרם קוקרן, נבנה המכשיר בעל השם ההו כה מתאים – פיניקס – שבזכותו תזכה האנושות לעתיד חדש ומפואר. הפיניקס הייתה כלי נשק להשמדה המונית, אשר עברה הסבה ושונתה כדי שתוכל לשמש ליצירת עתיד טוב יותר.

ואם אנחנו כבר בהקשר של שני העולמות – בואו באמת נדבר על שני הצדדים האפשריים של הטכנולוגיה.
התושבים הנוכחיים של כדור הארץ מייצגים תרבות גוועת, חסרת טכנולוגיה. תושבי העתיד – צוות האנטרפרייז והבורג – הם תלויי טכנולוגיה, ומייצגים כל אחד בדרכו סוג של עתיד אפשרי לאנושות. אם תצליח דרכו של צוות האנטרפרייז, תשתמש האנושות בטכנולוגיה ליצירת עתיד משגשג בו בני האדם יוכלו לעבוד רק לשם השיפור העצמי (The acquisition of wealth is no longer the driving force in our lives. We work to better ourselves, and the rest of humanity)
לעומת זאת אם הבורג יכפו את דרכם שלהם, הטכנולוגיה תשמש להטמעה של האנושות בקולקטיב – גם אז עם עתיד משגשג, אך ללא רוח אנושית. ללא חזון. ללא יצירה. דילמה זו באה לידי ביטוי באופן מובהק באמצעות דאטה. כמו תמיד, דאטה שואף לשפר את עצמו במטרה להגיע קרוב ככל האפשר לאנושיות, ומלכת הבורג מציעה לו את המסלול המהיר בעזרת הטכנולוגיה. דאטה יכול לבחור אם להישאר בדרך החתחתים האיטית והמדכאת לאנושיות שלעולם לא ישיג אך תוך שמירה על הרוח והערכים שאנושיות מייצגת, או להצטרף לנבחרת הטכנולוגית ולוותר על הרוח.
כשפיקארד מתעמת עם המלכה הוא מסביר את זה – לא מספיק ההיבט הטכני של השתלת עור ובשר לאנדרואיד, הבורג רצו להטמיע את הרוח האנושית. את האנושיות עצמה. או במילותיה של המלכה:
"Such a noble creature. A quality we sometimes lack. We will add your distinctiveness to our own. Welcome home locutus"

זפרם קוקרן, אותו דימוי לרוח האנושית שבזכותו נוצרה הפיניקס, נתפס על ידי אנשי העתיד כדמות אגדית מושלמת. במהלך השנים נוצר ביטול של האדם שהיה, כאשר הזיכרון שנשאר ממנו כולל רק את תוצאות פעולותיו ולא את הרקע והמניעים להן.
אבל "חולשותיו האנושיות" של קוקרן (פחד גבהים, האהבה לטיפה המרה, הרצון לעשות כסף מהמצאתו וכו'), הן בסופו של דבר אלה שדחפו אותו ואפשרו לו ליצור את הפיניקס, להטיס אותה וליצור את השינוי שהאנושות הייתה זקוקה לו.
במקביל לחולשותיו של קוקרן, מלכת הבורג מתייחסת בביטול להיותו של דאטה אנדרואיד. היא קוראת לו יצור לא מושלם אשר נוצר בידי יצור לא מושלם. אבל שוב, מסתבר שמה שנתפס כחולשה הוא מה שמאפשר בסופו של דבר את ההישרדות, בעוד הבורג שתופסים מעצמם כליל השלמות – הושמדו.

בכלל, הגדרה ל"מושלמות" או ל"חולשות" היא משהו שדורש חקירה נוספת. האם העובדה שהבורג למשל דבקים במטרתם ולא יתנו לשום דבר לעמוד בדרכם היא חוזקה או חולשה? האם נכונותו של פיקארד להודות שטעה בכך שלא הסכים להשמיד את האנטרפרייז ולחזור בו היא חוזקה או חולשה? מלכת הבורג היא שקרנית מאוד גרועה, בעוד גם פיקארד וגם דאטה מצליחים לשקר בצורה מאוד משכנעת. האם היכולת לשקר היא חוזקה או חולשה?
התשובה לכל השאלות האלה, מן הסתם, תלויה בזהותו של המשיב. אבל מהסרט, ומסטאר-טרק בכלל, ניתן כידוע להבין שהמורכבות האנושית על תכונותיה שלפעמים נחשבות כ"חולשות", היא זו שמהווה את חוזקה של האנושות.

הטוב משני העולמות

[כרגיל, אני מצרף את הדיסקליימר, למרות שהוא לא באמת נחוץ: אם לא ראיתם את פרקי "הטוב משני העולמות", הפוסט הזה הוא לא בשבילכם]

צמד הפרקים שמסיים את העונה השלישית ופותח את הרביעית של "הדור הבא" הוא הפרק הכפול הראשון בסדרה, ונחשב לאחד מפרקי המפתח החשובים והטובים בסדרת הדור הבא ובסטאר-טרק בכלל. אישית, צפיתי בו פעמים ספורות, ומסיבה כלשהי הוא השאיר עלי רושם לא מוצלח במיוחד. החלטתי שהגיע הזמן, שנים לאחר צפייתי האחרונה בו, לחזור ולנתח מה בדיוק קורה בפרק הזה.

כמו בהרבה מקרי סטאר-טרק אחרים, גם כאן מבחינתי העלילה ה"רשמית" היא רק תפאורה למסר מסוים שרוצים להעביר לנו – והפעם "הטוב משני העולמות". אז על אלו עולמות מדובר?

הבורג, חבורה של אוטומטונים רצחניים בעלי תודעה קולקטיבית ויצר מגלומני בלתי נלאה, הם בעצמם התגלמות לכאורה של "הטוב משני העולמות", בהיותם מעין מיזוג מחריד בין יתרונות החיים למעלות המכונה, ואשר משתמשים בטקטיקה של הטמעת גזעים נוספים לתוך הקולקטיב שלהם כדי להשתפר ולהגיע קרוב כלל הניתן לשלמות (גישה הפוכה לחלוטין, אגב, מזו של דאטה – אשר גם הוא שואף להתקרב לשלמות, רק שמבחינתו השלמות הזאת תושג ע"י התפתחות אישית שלו עצמו ותוך השמת בן-האנוש כמודל לחיקוי).
אז בנוסף לשני העולמות שכבר יש להם, הבורג מגיעים למסקנה שהם אמנם יכולים להטמיע את המין האנושי לתוך הקולקטיב שלהם, אבל זה לא יתרום להם הרבה (הממ…). מה שכן יכול לעזור להם, זה להוסיף לקולקטיב קול יחיד שידבר עבורו. לא בדיוק מנהיג, יותר "דובר". הבורג רוצים להינות גם מייתרונות עולם התודעה הקולקטיבית, וגם מהייתרון שבהצבת קול יחיד בראש. פיקארד – הוא הטוב שבעולם היחידים.

קומנדר רייקר, מספר שתיים (או אחד, תלוי מאיפה מסתכלים על זה) נצחי, ניצב בפני הזדמנות נוספת לקבלת ספינה משלו. הוא השתנה, התבגר, התמתן, השמין וגידל זקן בשלוש השנים שלו כקצין ראשון על האנטרפרייז. הוא רוצה להינות משני העולמות – גם התענוג שבלשרת על הספינה הטובה ביותר בצי, וגם להיות דמות פיקודית משל עצמו. אבל כמו שפיקארד לא יכול להיות גם דובר עבור הבורג וגם קפטן של האנטרפרייז, כך רייקר לא יכול להיות גם קפטן של ספינה אחת וגם קצין ראשון בספינה אחרת. פיקארד נדרש להקריב את הקריירה שלו כקפטן כדי לשרת את הבורג, רייקר הקריב את שלו מרצונו כדי לשרת את פיקארד.

הוא אולי מרמה בפוקר, אבל כקצין ראשון על האנטרפרייז מעדיף לשחק בטוח – למגינת לבה של שלבי, קצינה צעירה ומבטיחה ששואפת לתפוס את מקומו של רייקר. האחרון, לעומתה, דווקא לא ממהר להתקדם בסולם הדרגות, ומרגיש מאוד נוח כ"מספר 1" על האנטרפרייז.

לפני הקרב הגדול, פיקארד מדבר במקרה עם גאיינן, בשיחה המהווה רמז לבאות – הוא מסייר בספינה לפני הקרב, כמו שאדמירל נלסון סייר בספינתו לפני קרב בטרפלגר. גאיינן מזכירה לו שנלסון לא חזר מטרפלגר, אבל פיקארד לא מתרגש – העיקר שהקרב הסתיים בניצחון. גאיינן מרגיעה ואומרת שככל שיש קומץ שישמור על "הרוח", האנושות תשרוד. ואכן, קפטן פיקארד נחטף ע"י הבורג, וקומנדר רייקר נשאר בעמדת פיקוד על האנטרפרייז בעוד הבורג עם פיקארד החטוף עושים דרכם לכדור הארץ.
פיקארד נלקח ע"י הבורג מכיוון שהוא מפקד על ספינת החלל החזקה ביותר של סטארפליט, והשימוש בדמותו כנציג של הבורג יחזק אותם מעבר לעוד הטמעה של טכנולוגיה או סתם תוספת של חיילים. הם בעצם מטמיעים את ה"קפטניות" שבו, את אותו רכיב מנהיגותי שחסר בתודעה הקולקטיבית. אבל כדי להינות מהרכיב הזה, הבורג היו חייבים לחבר את גופו של פיקארד ולמזג את אישיותו הייחודית לתוך הקולקטיב. הוא שונה ע"י הבורג, אבל לא עבר שינוי טוטאלי כמו חייל בורגי רגיל, אלא רק במידה מספקת כדי להשתלב בקולקטיב מבלי להיטמע בו. באופן סימבולי, כדי לעשות זאת, פיקארד השאיר את מדיו ואת מכשיר הקשר שלו מאחור.

כשפיקארד נואם על המסך מול רייקר, ואומר: "אני לוקיוטוס מהבורג. התנגדות היא חסרת תועלת. חייך כפי שהיו – הסתיימו. מעתה והלאה, אתה תשרת אותנו", דבריו רלוונטיים באותה מידה ליחסי סטארפליט-בורג, פיקארד-בורג וגם רייקר-פיקארד.
מוקדם יותר שלבי האשימה את רייקר שהוא לא יודע לקבל את ההחלטות הגדולות. אבל ברור לנו שרייקר הרבה יותר בוגר, שקול ורציני מהקומנדר הצעירה שמקבלת החלטות חפוזות ואמוציונאליות. כעת בכסא הקפטן של אנטרפרייז, רייקר צריך לקבל את ההחלטות, והוא מקבל את ההחלטה הקשה (והנכונה) להקריב את פיקארד אם זה יאפשר להציל את כדור הארץ.

המנטרה "התנגדות היא חסרת תועלת", הוחלפה כעת בפי לוקיוטוס ל"התנגדות היא חסרת תקווה". ביטוי אנושי, ולא מכאני. ביטוי שמתכתב עם דבריה של גאיינן מוקדם יותר, כי כל עוד יש מי שישמור על "הרוח", האנושות תשרוד. מבחינת הבורג, הרוח אינה רלוונטית. הם יודעים לזהות רק ייתרונות מוחשיים, טכנולוגיים, מדידים. לכן רוחו של פיקארד יכולה הייתה לשרוד, לכן הבורג לא הצליחו באמת לזהות את הטוב שבעולם האנושי. כי קפטן אפשר להחליף בתפקיד, אבל את רוחו של האדם – לא.

האנטרפרייז עכשיו צריכה להילחם לא רק בבורג, אלא בידע ובניסיון החיים של ז'אן לוק פיקארד.
ושוב גאיינן מגיעה עם תובנות עבור הקפטן – רייקר, הפעם – ומזכירה לו שלספינה יכול להיות רק קפטן אחד ברוח, ושהוא לא יכול לנצח בקרב הזה בלי להשאיר את פיקארד מאחור ולקחת את הפיקוד לעצמו. זה הרגע שרייקר מגייס את כל כישורי הפוקר שלו – התכונה שמייחדת אותו בצוות, הייתרון שלו כאינדיבידואל מול הקולקטיב – בשביל לבלף בכל החזיתות. גם להחזיר את פיקארד הבייתה, וגם לעצור את הבורג מלהטמיע את כדור הארץ.

אז מה המסר? אינדיבידואליזם שולת!!1
פשטני משהו בסופו של דבר, אבל אסור לוותר על הזהות הייחודית שלך. היא הייתרון שלך בעולם, היא הטוב שבשני העולמות ובזכותה תשרוד. לו פיקארד היה מוותר על הזהות שלו לחלוטין, לא היה ניתן להציל אותו. לו רייקר היה מוותר על הזהות שלו לחלוטין, הוא לא היה מנצח את לוקיוטוס.

יכול להיות שלא הוגן לשפוט את הפרק הזה כל כך הרבה זמן לאחר מועד יצירתו. יכול להיות שכאשר שודר במקור הוא היה הרבה יותר מסעיר מאיך שהוא נראה היום – כמעט 19 שנה מאוחר יותר. בעיני המסר היה ונשאר פשטני מדי. הדילמה הידועה של הקרבת אדם אחד – רם מעלה או חבר קרוב ככל שיהיה – כדי להציל מיליונים כבר נשחקה עד דק (כולל בסטאר-טרק עצמה, אם כי מזוית אחרת, ע"י ספוק בסרט "זעמו של חאן"), וברור לחלוטין שאף אחד לא יעלה על דעתו להרוג דמות ראשית בסדרה בצורה כזאת (בכל זאת, לא ג'וס ווידון היה אחראי שם על ההפקה). אך יכול להיות שחלק מהסקס-אפיל של הסדרה הזאת הוא להביא לנו את אותם מסרים ידועים, ולעתים פשטניים, כשהם ארוזים בעלילה טובה ותפאורה מקלקר זול.

סרט הטרק הכי משפחתי שיש

[דיסקליימר: המאמר הזה מניח שצפיתם בסרט "מסע בין כוכבים: דורות" לפחות פעם אחת, והוא מתייחס לנעשה בסרט לא בהכרח לפי סדר קרות האירועים. שהרי לזמן אין משמעות ;-)]

"דורות", שיצא לאקרנים ב- 1994, לאחר סיום הפקתה של סדרת "הדור הבא", הוא סרט הקולנוע הטרקי הראשון בכיכובו של צוות האנטרפרייז D. הקונספט שעמד מאחורי הפקתו היה "העברת שרביט" מצוות הסדרה המקורית ה"זקן" אל הדור הבא, והתוצאה היא סרט שסיפור הרקע שלו הוא רק תפאורה לסיפור רחב יריעה הרבה יותר של שושלת האנטרפרייז על מפקדיה, שושלת פיקארד על בניה, משפחה, הגשמה עצמית וחלומות.

לא פלא, אם כן, שהסצנה הראשונה בסרט מציגה את קירק, סקוטי וצ'כוב אפורי השיער, שנשלפו ממנעמי הפרישה כדי ללוות את השקתה של אנטרפרייז חדשה – גירסה B. הנווט המקורי, היקארו סולו, נעדר מהטקס, ואת מקומו על הגשר תופסת סג"מ דמורה סולו בתפקיד נווטת האנטרפרייז החדשה – גם "בת של" וגם נווטת – יותר סימבולי מזה אין.
קפטן קירק מוצא את עצמו תוהה בקול רם מתי סולו מצא לעצמו זמן למשפחה, וסקוטי עונה לו "אם משהו חשוב לך, אתה מפנה לו זמן". האמירה הזאת מאוד משמעותית מכיוון שהיא מציגה את כל מושגי המפתח של הסרט: זמן, קריירה, משפחה והדברים שחשובים לנו בחיים.

קפטן קירק נותן את האות "לצאת לדרך" וכמובן שלאחר לא יותר מעשרים שניות, האנטרפרייז נדרשת להיכנס לפעולה מבצעית. מפקדה של גירסה B הוא אמנם בדרגת קפטן, אבל הוא מפגין חוסר ביטחון וחוסר נוחות ביכולותיו וביכולותיה של הספינה שלו. לאחר שהססנותו של הצעיר עולה בחייהם של נוסעי ספינה אחרת, קירק, סקוטי וצ'כוב נקראים אל הדגל כדי להפעיל את ניסיונם רב השנים ולהציל לפחות חלק מהמצב, שברור שהצוות הצעיר של האנטרפרייז B אינו מסוגל להתמודד עמו.

לאחר שקירק מקריב את עצמו כדי לחלץ את האנטרפרייז מהברוך, אנחנו יכולים לעבור 80 שנים קדימה – אל "הדור הבא".

אנחנו רואים שוב ספינה בשם אנטרפרייז, אבל הפעם היא מדגם מאוד ישן וכלל לא חללי. צוות הדור הבא נמצא בעיצומו של טקס מקורי, משעשע ולא ממש צבאי, לציון העלאתו בדרגה של וורף, הממחיש לנו כמה הם אמנם קולגות אבל מתנהגים ממש כמו משפחה. פיקארד מהרהר איך היו חיים בעבר הרחוק בתקופה שהספינה הזאת שייכת אליה – בלי מחשבים, רק הרוחות והים והכוכבים מדריכים אותך. בדיוק אותו סוג הירהורים שקירק העלה בעת השקת האנטרפרייז B. ואז הוא מקבל הודעה אישית מכדור הארץ המספרת שמשפחתו היחידה – אחיו רוברט ואחיינו רנה – נספו בשריפה. פיקארד המום ומתכנס בתוך עצמו. במשך הקריירה הארוכה שלו כקצין בצי הוא נמנע מיצירת משפחה לעצמו, כאשר הוא מניח שאחיו רוברט ידאג להמשך קיומה של שושלת פיקארד, ועכשיו הוא צריך להתמודד עם מציאות חדשה ששום דבר לא הכין אותו אליה.

רק כשטרוי תופסת את פיקארד מסתכל בתמונות, הוא סוף סוף נשבר. אחיו היה הצד השמרן במשפחה, אבל אחיינו רנה תמיד היה חולם, תמיד שאף להגיע לכוכבים, להיות קצין בצי. ז'אן-לוק ראה בו תחליף לבן משלו. ראה בו את הדור הבא שיילך בדרכו, ימפה כוכבים, יפגוש תרבויות חדשות ויילך לאן שאף אחד עדיין לא הגיע… תמיד חשב שרנה יקבל את כל הטוב שבחיים שהוא לא חיפש לעצמו. הוא תמיד שמע סיפורים על שושלת פיקארד המפוארת, ופתאום הוא מגלה שיש פחות ימים לפניו מאשר מאחוריו, ושאם הוא לא יעשה משהו ומהר אז לא תהייה יותר שושלת. הכל מונח על כתפיו הרזות של ז'אן-לוק פיקארד.

ד"ר סורן – שלכאורה אינו יודע על מה שעובר על פיקארד באותו זמן – לחוץ להשלים את ה"ניסוי" שלו בזמן. הוא אומר לפיקארד: "זמן הוא האש שבה אנו בוערים. זמני אוזל. אנו משאירים כל כך הרבה דברים לא גמורים בחיינו, אני יודע שאתה מבין". פיקארד משתנק. הוא מרגיש בדיוק כך. תמיד חשב שיהיה לו זמן למשפחה בשלב מאוחר יותר, ופתאום הכתה בו ההבנה כי הזמן שלו אוזל, כי אין לו סיכוי להעמיד משפחה בשלב זה של חייו.

במקביל (כי בכל עלילת סטאר-טרק טובה יש עלילה מקבילה), דאטה מהרהר ביכולתו להמשיך להתפתח. הוא מגיע למסקנה שכדי להמשיך להתקדם לכיוון הגשמת חלומו להיות אנושי, הוא חייב להעזר בשבב הרגש שד"ר סונג יצר עבורו. אבל מהר מאוד הוא מגלה שהדרך להגשמה עצמית רצופה מכשולים, ושכשמתחילים ללכת בה אין דרך חזרה. כמו שפיקארד הוכנע ע"י רגשות האשם והחרטה שעלו בו בעקבות אסונו המשפחתי, גם דאטה חש משותק נוכח בדיוק אותם רגשות שעולים בו בהקשר לחוסר יכולתו לעזור לחברו הטוב בעת צרה. דאטה אומר לפיקארד שהוא לא הציל את ג'ורדי מכיוון שהוא פחד. למעשה, אפשר להבין שפיקארד גם הוא פחד – פחד מהתמודדות עם הצורך להקים משפחה. דאטה מחפש את הדרך הקלה החוצה – הוא כה מיוסר ע"י הרגשות שמציפים אותו עד שהוא דורש שיכבו אותו (פעולה שעבור אנדרואיד שקולה להתאבדות), אבל פיקארד מסביר לו (ולעצמו) שחלק מהעניין זה ללמוד לחיות עם הרגשות. שהם קצינים בצי ושמצופה מהם למלא את תפקידם.

מסתבר שגם לסורן יש היסטוריה משפחתית. הוא איבד אותה כאשר הבורג תקפו את ביתו, והוא הוצל יחד עם קומץ אחרים ע"י הספינה שזעקה לעזרת האנטרפרייז B. מאז הוא מנסה לחזור לאותו מקום שהשמיד את קפטן קירק הזקן – האושר המוחלט – הנקסוס.
מאוחר יותר, על ורידיאן, סורן יספר לפיקארד שבעקבות התקפת הבורג הוא הבין שיש קבוע אחד ביקום – המוות. כולנו נמות בסופו של דבר והשאלה היא רק איך ומתי, הוא זורה לפיקארד מלח על פצעיו הטריים. הזמן הוא כמו טורף שאורב לנו, אומר סורן, וגם אם נצליח לעכב אותו קצת הוא יטרוף אותנו בסוף. אבל בנקסוס… בנקסוס אין משמעות לזמן. באמצעות הנקסוס אתה יכול להשלים את כל הדברים שתמיד רצית לעשות בחיים ולא היה לך זמן.

כך יוצא, שבניסיונו הראשון לעצור את סורן, פיקארד מוצא את עצמו בתוך הנקסוס בעצמו. הוא נוחת ישירות לחג המולד (אחד האזכורים הבודדים, אם לא היחיד, לחג דתי בסטאר-טרק), מוקף במשפחה מושלמת שמעולם לא הייתה לו. כולל, כמובן, אחיינו רנה, ילדים יפהפיים שפותחים מתנות מתחת לעץ האשוח, ואישה שיודעת להגיש לו תה ארל-גריי בדיוק כמו שהוא אוהב. פשוט אושר צרוף.
אבל משהו לא בסדר. משהו לא מסתדר. זה מושלם מדי. זה לא נראה נכון. פיקארד מבין מה הוא באמת צריך לעשות, ונותן לחלום להמשיך בלעדיו. כי כמו שהוא הסביר לדאטה קודם, חלק מהעניין הוא ללמוד לחיות עם הרגשות.
אז פיקארד עוזב את המשפחה הפיקטיבית שלו, ומוצא את קירק שהגיע לנקסוס גם הוא כדי לתקן את טעויות העבר – לומר לאהובתו שהוא רוצה להינשא לה במקום להודיע לה שהוא חוזר למדים. ובדיוק כשקירק מחליט שהוא מקריב את המדים לטובת המשפחה, פיקארד דורש ממנו שימלא את חובתו לצי ויעזור לו לעצור את סורן. כי חייהם של מיליוני בני אדם בסכנה.
בתחילה קירק מסרב בתוקף (כולל הערה צינית ומתבקשת על כך שהוא הציל את הגלקסיה עוד כשסבו של פיקארד היה בחיתולים), שהרי הוא כבר החליט שהוא מעדיף משפחה על פני מדים. אבל גם קירק לא מוצא את הרגע המושלם באמת שלו בנקסוס, והוא נע בזמן בניסיון למצוא את הנקודה הנכונה עד שגם הוא מבין שזה חלום מושלם מדי. לא אמיתי. שמה שבאמת חשוב זה "to make a difference". לחיות עם הרגשות, אבל לא להיכנע להם.

לאחר שהעברת השרביט מסתיימת, אנחנו נפרדים בפעם האחרונה מקפטן ג'יימס טי. קירק, שבחר לסיים את הקריירה המפוארת שלו, לא בעולם-חלום עם משפחה שמעולם לא הייתה, אלא בלהציל את העולם האמיתי פעם אחת אחרונה.

כשרייקר מגלה על שאיפותיו להיות "ילד גדול" ולקבל אנטרפרייז משלו, אנחנו מבינים שכל סיפור האנטרפרייז הוא שושלת משפחתית אחת ארוכה – מהמקורית של קירק, דרך גירסת B, ועד ה- D שמסיימת את חייה יחד עם הסרט הזה.

אקורד הסיום של הסרט מראה לנו את דאטה מתאחד עם החתול שלו "ספוט", כהמחשה מילולית ממש לכך שיש יותר מסוג אחד של משפחה. פיקארד מחבק את אלבום התמונות (תמונות, אגב, הן כמו רגעים קפואים בזמן) שלו ואומר שהזמן אינו אלא חבר לדרך, המלווה אותנו במסע, מזכיר לנו לנצור כל רגע מכיוון שהוא לא יבוא שוב. מה שאנחנו משאירים מאחור אינו חשוב כמו הדרך שבה חיינו.
הבחירה של סורן, למשל, הייתה לכלות את חייו בניסיון לשוב אל הנקסוס. הבחירה של פיקארד (ושל קירק, ושל דאטה ושל גאיינן) היא לחיות עם הרגשות (תרתי משמע) ולחיות חיים בעלי משמעות שתורמים משהו לעולם.