7 דברים שלא ידעתם על ז'אן לוק פיקארד

1- ז'אן לוק פיקארד נולד בשנת 2305

2- בשנת 2327, כשהוא בן 22, הסתבך פיקארד בקטטה עם נוסיקאנים סביב משחק ביליארד וחטף סכין בלב. מאז ועד היום הוא רץ על לב מלאכותי.

3- סגן פיקארד היה קצין בסגל הפיקוד של הסטארגייזר וכשהקפטן של הספינה נהרג הוא תפס פיקוד והיה לקפטן בגיל 30, מה שזיכה אותו בתואר הקפטן הצעיר ביותר בתולדות סטארפליט, תואר שהיה שייך עד אז לג'יימס טבריה עד אז. פיקארד פיקד על החללית במשך 20 שנה עד שנת 2355 (בן 50).

4- בשנת 2363, שמונה שנים אחרי הסטארגייזר (חור שחור בעלילה לגביי מה קורה שם) פיקארד מקבל את האנטרפרייז D, כשהוא בן פאקינג 58. הקצין הראשון שלו, לצורך העניין הוא בן 28. וויליאם רייקר אם שאלתם.

5- פיקארד מעולם לא חשב להקים משפחה, הוא לא הסתדר עם ילדים ולא קיים מערכות יחסים רומנטיות משמעותיות. כבר מגיל צעיר תכנן להקדיש את חייו לסטארפליט, תכנון שהצטער עליו מאוחר יותר כאשר קרובי משפחתו היחידים – אחיו ואחיינו – נספו בשריפה.

6 – פיקארד טייל בזמן יותר מכל הדמויות האחרות בסדרה. הוא פגש כפיל של עצמו ממספר שעות בעתיד, חזר למאה ה-19, בילה חיים שלמים בגוף של אדם אחר, חי מחדש את ימיו כצוער באקדמיה, חזר ליום קבלת הפיקוד על האנטרפרייז וראה שלושים שנה לאחר מכן, השתמש בנקסוס כדי לחזור מספר שעות לאחור בשביל לעצור את ד"ר סורן מלהשמיד מערכת כוכבית שלמה בסרט השביעי, וכמובן ביקר בארבעה באפריל 2063 כדי לוודא ש"מגע ראשון" יקרה. כמובן.

7- פיקארד היה הראשון שחזר להיות אנושי אחרי ששודרג ללהיות בורג (שודרג זה מינוח מתאים כמו שויסטה היא שדרוג של XP). סבן, היתה השנייה.

ז'אן לוק פיקארד

Rotating Harmonics

השבוע היו לי בעיות קשות עם האייפון שלי.
באיזשהו שלב פניתי לכל מי שיכולתי על מנת שיעזור לי למצוא פתרון.
אחת התקשורות שהגיעו אלי הגיעו היישר מסטארפליט קומנד דרך סקיור צ'אנל אחרי שכבר תיקנתי אותו. הנה השיחה:

twitter1(((click to enlarge)))

גודל החיבור

הרבה שנים שאני אוהב סטר טרק, הרבה מאד שנים. אני חושב שעוד מעט 15 שנה. 15 שנה רשמית, בטח 20 שנה אם מחשיבים את כל הפעמים שהייתי ממהר הביתה מהיסודי כדי לראות את הפרקים של שתיים בצהריים.

תמונה שכל פעם חוזרת לי היא זו של פיקארד… בפרק הלפני אחרון, שמו Preemptive Strike.
זה הפרק שבו רו לארן (מישל פורבס) קצינה באג'ורית, חוזרת לאנטרפרייז כדי לקבל משימת הסתננות למאקי אחרי שהלכה לעשות קורס מודיעין בסטארפליט, ולאחר התחלה רעה שלה אי שם בעונה 5 (שהופכת לטובה) , היא הופכת להיות קצינה מוערכת בספינה ודמות אהובה בסדרה.

בפרק האחרון היא נשלחת להסתנן למאקי, ארגון מורדים באג'ורי ששם לו למטרה להילחם בכיבוש הקרדאסי של בייג'ור. בסוף הפרק היא בוגדת בסטארפליט ומגלה לספינות המאקי שסטארפליט טומן להן פח וכך בוגדת באמון הבלתי מסויג של קפטן פיקארד שגם הוא שותף למשימת ההסתננות שלה.

הפרק מסתיים ברייקר המאוכזב שמוסר לפיקארד את הדוח שלו ובפיקארד שלא מגיב לו אלא שקוע במחשבותיו, מאוכזב מאוד ממה שקרה, כשהמצלמה מתחילה סיבוב לקראת פניו עוד מהגב, שפתיו קפוצות, מבטו עמוק, כועס ומאוכזב.

כך הרגשתי הערב.

לא במובן של בגידה, אלא במובן של להסתכל למציאות בלבן של העין ולהבין שזה מה שיש. לא אהבתי את מה שקרה לי, לא הרגשתי טוב, החמצתי. חַטָּאת. אני תמיד נזכר בפרק הזה ברגעים קשים. אני תמיד מסתכל על פיקארד כשאני חושב על דמות של מנהיג. אחד שעושה קודם את מה שנכון למשימה, מעבר למה שטוב לו, גם אם זה יכאב או יגמר בתחושה מרה… תחושה של "צריך לספוג ולהמשיך" שכל כך מתחברת לי עם האישיות שלו, של אחריות בלתי נגמרת ושל עומק בלתי נגמר של מנהיגות.

מקרים ומצבי רוח שבאים בעקבותיהם מעוררים בי רצון לראות פרקים מסוימים. אני תמיד חוזר אליהם כשאני רוצה לחדד את התחושות שלי או כדי להבין משהו בהן שלא לגמרי מובן לי, או שיבטא את איך שאני מרגיש באותו רגע. בין כה וכה חלק גדול באישיות שלי נבנה תוך כדי הסתכלות על הדמויות האלה, הפרקים האלה הם ביטוי של מצב נפשי מסוים, זה גודל החיבור שיש לי עם הסדרה הזו.

picard1

מירי בוהדנה או סבן אוף ניין?

בעקבות דיון סוער שנערך תוך כדי נסיעה ובו דנו הנוכחים באוטו על חשיבות מי יזכה באח הגדול, בובליל או שיפרה (שיפרה!), התחלנו לדבר על כך שמירי בוהדנה רוצה להזמין את עינב לארוחת צהריים. מפה לשם טענתי שנשים יפות נחשבות בטעות למובילות דעה בעוד המוח שלהן לא בהכרח הביא אותן למקום המכובד אלא תיקונים קוסמטיים בגופן וכמה מירי בוהדנה ממש ממש יפה.

מפה לשם התחלנו לדבר על סטר טרק ועל התגובות בבלוג ושאלנו את עצמינו מי יותר יפה (או מי יותר סקסית, אבל אל תהיו קטנוניים) סבן אוף ניין או מירי בוהדנה.
הבחור אמנם מגיב פה תדירות, אבל הבחורה שלו ידעה לדקלם מי היו שש או שבע הנשים הכי סקסיות של 2008 במגזין בלייזר בדיוק מדהים.
אני בכלל חושב שנועה תשבי היא היפה בנשים (הופיעה בסטר טרק אנטרפרייז ואולי תקבל פה פוסטתמונות מתישהו תכף, תלוי בדרישות הקהל) אבל בתור המתאם והמגשר בין שני הצדדים הצעתי לערוך סקר:
מירי בוהדנה או סבן אוף ניין- מי יותר יפה?

(כמה דברים לסיום: בשביל תמונות של נועה, תשאירו תגובה. בשביל להצביע יש את הסקר)
(קרדיט ומילה לצלמים שצילמו את מירי בוהדנה- לא מצאתי את שימכם כדי לתת קרדיט. אם יש בעיה אפשר לפנות אלי ואוריד את התמונות, בכל אופן- תודה!)

נ.ב- הפרנד קונקט הוא לא ליופי

מפגש בפארפוינט

בכל פעם שמישהו אומר לי שיש לו המון דברים לספר אבל הוא לא יודע מאיפה להתחיל, אני עונה "בוא תתחיל בהתחלה ותתקדם משם לפי הסדר". אז כשאני רוצה לדבר על מסע בין כוכבים ואני לא יודע איפה להתחיל, אני ממלא אחר עצתי שלי ומחפש את ההתחלה;
מסע בין כוכבים בשבילי זה "הדור הבא". גם אחרי שראיתי את כל חלל עמוק תשע, וויאג'ר ואנטרפרייז, "הדור הבא" נשארה תחילת ההיסטוריה של הטרק בשבילי. ותחילתה של "הדור הבא" נמצאת בפרק "Encounter at Farpoint", אשר למרות התפאורה המצ'וקמקת והמשחק המביך לעתים, היה ונשאר אחד האהובים עלי.

"חלל. הגבול האחרון. אלה מסעותיה של ספינת החלל אנטרפרייז. משימתה המתמשכת: לחקור עולמות חדשים ומוזרים; לחפש צורות חיים וציוויליזציות חדשות; ללכת באומץ לאן שאף אחד עוד לא הגיע". מדקלם קפטן ז'אן-לוק פיקארד את הפתיח האלמותי, בוריאציה פוסט-מודרנית על מילותיו של קירק, המהווה את הצהרת הכוונות כפולת המשמעות של הסדרה, והפרק "מפגש בפארפוינט" מדגים את מימושה של ההצהרה הזאת.

הפרק נפתח בצילום המתקרב לאט אל האנטרפרייז D, כמו מסך תיאטרון הנפתח לחשוף את תפאורת ההצגה. כאן הכל קורה. בסצנה הבאה נחשף השחקן הראשי – הקפטן החדש של האנטרפרייז, ז'אן-לוק פיקארד, הצרפתי בעל המבטא האנגלי, יוצא לאור הזרקורים. קולו של פיקארד בתפקיד ה"מספר" (דמותו של פיקארד על המסך שותקת כשהוא מהלך בין חלקי הספינה ונותן לנו להגניב מבטים חטופים), מגלה לנו שהספינה אנטרפרייז ("יוזמה"), היא מסוג "גלקסיה", ושהוא – הקפטן – עדיין משתאה נוכח גודלה והמורכבות שלה. משימתה הראשונה של אנטרפרייז היא להגיע לפלנטה מסוימת אשר מאחוריה שוכן חלק גדול ובלתי מוכר של הגלקסיה, ואשר יושביה בונים את תחנת החלל "פארפוינט" (נקודה רחוקה).
כלומר תחילתו של הפרק הראשון של ההתחלה מספרת לנו בעזרת שורה של משחקי מילים על מקומו של האדם בעולם – רב תרבותי, צרפתי ואנגלי כאחד, אך מרגיש קטן ואבוד במרחבי הגלקסיה שטרם חקר, ונמצא בדרך לפרוץ גבולות חדשים.

עם סיומה של האקספוזיציה אנחנו מתחילים להכיר את שחקני המשנה, ומקבלים רמיזה על העיקרון שאולי כולם נראים פחות או יותר אנושיים מבחוץ, אבל לכל אחד נתונים אחרים. כך למשל שתי הדמויות הראשונות שמוצגות הן דאטה – האנדרואיד חסר הרגשות, ודיאנה טרוי – היועצת האמפאטית. ניגודים מוחלטים. בנקודה זו מתגלה גם הכוח המניע מאחורי הפרק, קיו – דמות בעלת מאפיינים כמעט אליים (godlike) אשר גם הוא לובש צורת אנוש. קיו מגיע לראשונה במדי קפטן שהיו רלוונטיים לפי מאות שנה ומדבר באנגלית שייקספרית. הוא מנסה להמחיש כיצד הזמן עבר אבל האופי האנושי לא השתנה ועדיין מחפש רק עם מי בשכונה אפשר לריב. פיקארד טוען שהאנושות התפתחה, ושהבעיה היא עם צורות חיים צדקניות שלא מעוניינות ללמוד אלא רק לרדוף ולשפוט כל מה שהן לא מבינות או לא יכולות לסבול. האם פיקארד יצליח להוכיח לקיו שהמין האנושי התקדם בחיים? שאנחנו רק נראים אותו דבר אבל מבפנים אנחנו שונים?

פיקארד מתייעץ עם האמפטית והאנדרואיד, מחליט לפעול בניגוד לעצתם, ומודיע לצוות ש"אנחנו נראה מה ספינה מסוג גלקסיה יכולה לעשות", וש"אנחנו הולכים לאמץ את המנועים הרבה מעבר לגבולות הבטיחות". הוא רוצה לראות אם אנחנו יכולים לרוץ מהר יותר ממה שזה לא יהיה שם בחוץ. במילים אחרות, אם המין האנושי רוצה לזכות במשפט היקום ולהמשיך במשימה לחקר הבלתי נודע הגלקטי, הוא חייב לקחת יוזמה (אנטרפרייז) ולהסתכן קצת. אבל בשלב הזה פיקארד עדיין חושב במונחים הקונוונציונאלים, של אויב בעל מאפיינים הנמדדים באותו סולם כמו שלו.

כאשר פיקארד וציוותו מייצגים אותו, קיו מעמיד את המין האנושי למשפט באשמה של היותו גזע אלים ואכזרי. פיקארד מציע לקיו לבחון את צוותו כדי להוכיח שהמין האנושי השתנה, וקיו מקבל את ההצעה תוך הכרזה על ההתמודדות עם תחנת פארפוינט כמקרה המבחן.

בעוד קיו טוען שהמין האנושי סובב סביב הרס ומלחמה, תכליתה של משימת פארפוינט היא לקדם את חקר החלל כדי להגדיל את מאגר הידע האנושי – ההפך המוחלט מהרס, מלחמה וחוסר סובלנות.
ברור שיש משהו בלתי שגרתי בתחנת פארפוינט, אחרי הכל היא אמורה לייצג את גבול החלל הנחקר, ואנחנו מקבלים שורה של רמזים לכך שיש לתחנה סוג של תודעה עצמית. זהו סוג של קונספט שקשה לנו לקבל – גוף דומם בעל תודעה? תכף השולחן שלי יתלונן שהנחתי עליו קפה חם.
קבלה של הרעיון הזה דורשת סוג של פתיחות מחשבתית שאנחנו לא רגילים אליה. כמו שההולודק נותן תחושה מציאותית לחלוטין למרות שאנחנו יודעים שהוא רק מערכת של קרני אור ואשליות, עלינו להפנים את האפשרות שהעולם אינו כפי שהוא נחזה.
מסתבר שאולי על האנטרפרייז הדמויות דומות חיצונית ושונות פנימית, אבל בחלל הבלתי מוכר יכולות להיות דמויות שאינן דומות בדבר לאנושיות חיצונית אך מגלות תכונות אופי אנושיות כמו כאב, צער, סיפוק, נקמה, אושר והכרת תודה. למציאות הנראית דומה יכולות להיות מאפיינים פנימיים שונים, ולמציאות הנחזית כשונה יכולים להיות קווי אופי מוכרים להדהים.

הפרק הזה שודר בספטמבר 1987, אבל הרלוונטיות של המסר שלו לא דהתה לרגע: כדי שהאנושות תמשיך להתפתח ולמצות את הפוטנציאל שלה, עליה לשמור על ראש פתוח, לקחת סיכונים, ולקבל את האפשרות שיש עוד צדדים למציאות כפי שאנחנו מכירים אותה בחושינו.

.