מגע ראשון עם הטרויאנים

סרטו הראשון של ג'ונתן פרייקס כבמאי (עד אז ביים רק פרקי טלוויזיה), ושל צוות הדור הבא עם אנטרפרייזיתו הדנדשה לבד על המסך הגדול, יצא לאקרנים ב- 1996, כשכרטיס עדיין עלה 20 שקל. זהו אחד הסרטים האהובים עלי ביותר, והוא גם הסרט שראיתי הכי הרבה פעמים על מסך הקולנוע.

כמו בהרבה מקרים אחרים, אני מעדיף להתייחס בביטול למסגרת העלילה הפורמלית של הסרט, ולנסות לבדוק מה באמת קורה בו.
בניגוד לסרטים אחרים, אשר בונים את המתח בהדרגה ונותנים לצופה להתבשל קצת לפי שחושפים את העניין המרכזי, כאן אנחנו נזרקים למים הקרים עם הכרישים מייד לאחר הכתוביות.
פיקארד, מהמכובדים שבמפקדים בסטארפליט, עדיין מחזיק בתוכו כלוא את לוקיוטוס – דמותו הבורגית אשר הושתלה בו שש שנים מוקדם יותר בפרק "הטוב משני העולמות". אמנם פיקארד חזר מאז לתפקד, אבל מסתבר שלוקיוטוס עדיין רדום בתוכו, ובסיוטיו פיקארד רואה את עצמו שוב כחלק מהבורג.
האלמנט הבורגי כל כך טבוע בתוכו, שהוא לא תמיד מבחין מתי הוא דמיון ומתי מציאות. פיקארד מתעורר מסיוט אחד לסיוט שני למציאות שהיא לא פחות מסיוט שלישי.

כאן מגיע אחד הקטעים המעניינים בסרט בעיני.
מפקדת הצי חוששת שבגלל עברו עם הבורג ולוקיוטוס הרדום בתוכו, פיקארד הוא סיכון. בעוד מיטב הכוחות (למעט אנטרפרייז) נלחמים בבורג, האנטרפרייז מפטרלת באיזור ניטרלי, ופיקארד מאזין לקטע מאופרה בחדר המצב שלו. האופרה הזו היא "הטרויאנים" (Les Troyens) של ברליוז. קיומה של האופרה הזאת בעלילה מהווה קריצה של ההפקה, שהרי רק אולטרה-טרקיז מעטים יתעניינו בטיבה של האופרה המושמעת לשניות ספורות.
אני הגעתי למספר תובנות בעקבות קטע האופרה הזה;
התובנה הראשונה היא הכנסתו של הסוס הטרויאני הידוע כדמות מטאפורית בעלילת הסרט. מהו הסוס הטרויאני? בגדול – אלמנט הנתפס כבא לטובתו של צד מסוים במערכה, אך למעשה טומן בחובו הפתעה שתסייע לצד השני. במקרה שלנו מדובר בפיקארד ובדאטה. פיקארד נתפס (גם ע"י סטארפליט וגם ע"י מלכת הבורג) כאלמנט אשר עשוי לשרת את הבורג, אך למעשה כאשר הוא מגיע לשדה הקרב פיקארד מנצל את הכרותו עם הבורג כדי לאתר את נקודת החולשה שלהם ולפצפצם לרסיסים. מאוחר יותר בסרט, מלכת הבורג חושבת שדאטה נמצא בצד שלה ויעזור לה לכבוש את העולם, אך מחכה לה הפתעה ובסופו של דבר דאטה מביא למותה שלה.
בנוסף, מסתבר שבזמן שהאנטרפרייז חגגה את השמדתה של ספינת הבורג, הם ניצלו את שאננותה והסתננו פנימה במטרה להשמידה – סוג של חזרה נוספת על מוטיב הסוס הטרויאני.

התובנה השנייה קשורה ספציפית לקטע מהאופרה שפיקארד מאזין לו. בנקודה זו בעלילה, לאחר שטרויה הוחרבה והפליטים מחפשים דרך להקים עיר חדשה, שר מלח צעיר על מחוז הולדתו ותוהה אם אי פעם ישוב אליו בחיים. השורה שאותה אנו שומעים לרגע בחדרו של פיקארד היא זו שמסיימת את הבית, ובה המלח שר אל הים הכביר, ילדה של דינדיימה. פיקארד כביכול כבר צופה את השמדת כדור הארץ על ידי הבורג כאשר הוא רחוק ממנו, ותוהה אם ישוב אליו אי פעם ואם יש דרך להציל אותו.
יש עוד מספר הקבלות לעלילת הטרויאנים, אבל זה בכל זאת לא העיקר…

מאחר והסרט הזה הוא לכאורה המשך ישיר של הפרק "הטוב משני העולמות", אני רוצה להזכיר את אמירתה של גאיינן מאותו פרק – שכל עוד קומץ ישמור על הרוח האנושית, האנושות תשרוד. הצוות שלנו חוזר לתקופה בזמן שלאחר מלחמה איומה כאשר רוב האנושות הושמדה בה. אבל בזכות תושייתו וחזונו של אחד זפרם קוקרן, נבנה המכשיר בעל השם ההו כה מתאים – פיניקס – שבזכותו תזכה האנושות לעתיד חדש ומפואר. הפיניקס הייתה כלי נשק להשמדה המונית, אשר עברה הסבה ושונתה כדי שתוכל לשמש ליצירת עתיד טוב יותר.

ואם אנחנו כבר בהקשר של שני העולמות – בואו באמת נדבר על שני הצדדים האפשריים של הטכנולוגיה.
התושבים הנוכחיים של כדור הארץ מייצגים תרבות גוועת, חסרת טכנולוגיה. תושבי העתיד – צוות האנטרפרייז והבורג – הם תלויי טכנולוגיה, ומייצגים כל אחד בדרכו סוג של עתיד אפשרי לאנושות. אם תצליח דרכו של צוות האנטרפרייז, תשתמש האנושות בטכנולוגיה ליצירת עתיד משגשג בו בני האדם יוכלו לעבוד רק לשם השיפור העצמי (The acquisition of wealth is no longer the driving force in our lives. We work to better ourselves, and the rest of humanity)
לעומת זאת אם הבורג יכפו את דרכם שלהם, הטכנולוגיה תשמש להטמעה של האנושות בקולקטיב – גם אז עם עתיד משגשג, אך ללא רוח אנושית. ללא חזון. ללא יצירה. דילמה זו באה לידי ביטוי באופן מובהק באמצעות דאטה. כמו תמיד, דאטה שואף לשפר את עצמו במטרה להגיע קרוב ככל האפשר לאנושיות, ומלכת הבורג מציעה לו את המסלול המהיר בעזרת הטכנולוגיה. דאטה יכול לבחור אם להישאר בדרך החתחתים האיטית והמדכאת לאנושיות שלעולם לא ישיג אך תוך שמירה על הרוח והערכים שאנושיות מייצגת, או להצטרף לנבחרת הטכנולוגית ולוותר על הרוח.
כשפיקארד מתעמת עם המלכה הוא מסביר את זה – לא מספיק ההיבט הטכני של השתלת עור ובשר לאנדרואיד, הבורג רצו להטמיע את הרוח האנושית. את האנושיות עצמה. או במילותיה של המלכה:
"Such a noble creature. A quality we sometimes lack. We will add your distinctiveness to our own. Welcome home locutus"

זפרם קוקרן, אותו דימוי לרוח האנושית שבזכותו נוצרה הפיניקס, נתפס על ידי אנשי העתיד כדמות אגדית מושלמת. במהלך השנים נוצר ביטול של האדם שהיה, כאשר הזיכרון שנשאר ממנו כולל רק את תוצאות פעולותיו ולא את הרקע והמניעים להן.
אבל "חולשותיו האנושיות" של קוקרן (פחד גבהים, האהבה לטיפה המרה, הרצון לעשות כסף מהמצאתו וכו'), הן בסופו של דבר אלה שדחפו אותו ואפשרו לו ליצור את הפיניקס, להטיס אותה וליצור את השינוי שהאנושות הייתה זקוקה לו.
במקביל לחולשותיו של קוקרן, מלכת הבורג מתייחסת בביטול להיותו של דאטה אנדרואיד. היא קוראת לו יצור לא מושלם אשר נוצר בידי יצור לא מושלם. אבל שוב, מסתבר שמה שנתפס כחולשה הוא מה שמאפשר בסופו של דבר את ההישרדות, בעוד הבורג שתופסים מעצמם כליל השלמות – הושמדו.

בכלל, הגדרה ל"מושלמות" או ל"חולשות" היא משהו שדורש חקירה נוספת. האם העובדה שהבורג למשל דבקים במטרתם ולא יתנו לשום דבר לעמוד בדרכם היא חוזקה או חולשה? האם נכונותו של פיקארד להודות שטעה בכך שלא הסכים להשמיד את האנטרפרייז ולחזור בו היא חוזקה או חולשה? מלכת הבורג היא שקרנית מאוד גרועה, בעוד גם פיקארד וגם דאטה מצליחים לשקר בצורה מאוד משכנעת. האם היכולת לשקר היא חוזקה או חולשה?
התשובה לכל השאלות האלה, מן הסתם, תלויה בזהותו של המשיב. אבל מהסרט, ומסטאר-טרק בכלל, ניתן כידוע להבין שהמורכבות האנושית על תכונותיה שלפעמים נחשבות כ"חולשות", היא זו שמהווה את חוזקה של האנושות.

הטוב משני העולמות

[כרגיל, אני מצרף את הדיסקליימר, למרות שהוא לא באמת נחוץ: אם לא ראיתם את פרקי "הטוב משני העולמות", הפוסט הזה הוא לא בשבילכם]

צמד הפרקים שמסיים את העונה השלישית ופותח את הרביעית של "הדור הבא" הוא הפרק הכפול הראשון בסדרה, ונחשב לאחד מפרקי המפתח החשובים והטובים בסדרת הדור הבא ובסטאר-טרק בכלל. אישית, צפיתי בו פעמים ספורות, ומסיבה כלשהי הוא השאיר עלי רושם לא מוצלח במיוחד. החלטתי שהגיע הזמן, שנים לאחר צפייתי האחרונה בו, לחזור ולנתח מה בדיוק קורה בפרק הזה.

כמו בהרבה מקרי סטאר-טרק אחרים, גם כאן מבחינתי העלילה ה"רשמית" היא רק תפאורה למסר מסוים שרוצים להעביר לנו – והפעם "הטוב משני העולמות". אז על אלו עולמות מדובר?

הבורג, חבורה של אוטומטונים רצחניים בעלי תודעה קולקטיבית ויצר מגלומני בלתי נלאה, הם בעצמם התגלמות לכאורה של "הטוב משני העולמות", בהיותם מעין מיזוג מחריד בין יתרונות החיים למעלות המכונה, ואשר משתמשים בטקטיקה של הטמעת גזעים נוספים לתוך הקולקטיב שלהם כדי להשתפר ולהגיע קרוב כלל הניתן לשלמות (גישה הפוכה לחלוטין, אגב, מזו של דאטה – אשר גם הוא שואף להתקרב לשלמות, רק שמבחינתו השלמות הזאת תושג ע"י התפתחות אישית שלו עצמו ותוך השמת בן-האנוש כמודל לחיקוי).
אז בנוסף לשני העולמות שכבר יש להם, הבורג מגיעים למסקנה שהם אמנם יכולים להטמיע את המין האנושי לתוך הקולקטיב שלהם, אבל זה לא יתרום להם הרבה (הממ…). מה שכן יכול לעזור להם, זה להוסיף לקולקטיב קול יחיד שידבר עבורו. לא בדיוק מנהיג, יותר "דובר". הבורג רוצים להינות גם מייתרונות עולם התודעה הקולקטיבית, וגם מהייתרון שבהצבת קול יחיד בראש. פיקארד – הוא הטוב שבעולם היחידים.

קומנדר רייקר, מספר שתיים (או אחד, תלוי מאיפה מסתכלים על זה) נצחי, ניצב בפני הזדמנות נוספת לקבלת ספינה משלו. הוא השתנה, התבגר, התמתן, השמין וגידל זקן בשלוש השנים שלו כקצין ראשון על האנטרפרייז. הוא רוצה להינות משני העולמות – גם התענוג שבלשרת על הספינה הטובה ביותר בצי, וגם להיות דמות פיקודית משל עצמו. אבל כמו שפיקארד לא יכול להיות גם דובר עבור הבורג וגם קפטן של האנטרפרייז, כך רייקר לא יכול להיות גם קפטן של ספינה אחת וגם קצין ראשון בספינה אחרת. פיקארד נדרש להקריב את הקריירה שלו כקפטן כדי לשרת את הבורג, רייקר הקריב את שלו מרצונו כדי לשרת את פיקארד.

הוא אולי מרמה בפוקר, אבל כקצין ראשון על האנטרפרייז מעדיף לשחק בטוח – למגינת לבה של שלבי, קצינה צעירה ומבטיחה ששואפת לתפוס את מקומו של רייקר. האחרון, לעומתה, דווקא לא ממהר להתקדם בסולם הדרגות, ומרגיש מאוד נוח כ"מספר 1" על האנטרפרייז.

לפני הקרב הגדול, פיקארד מדבר במקרה עם גאיינן, בשיחה המהווה רמז לבאות – הוא מסייר בספינה לפני הקרב, כמו שאדמירל נלסון סייר בספינתו לפני קרב בטרפלגר. גאיינן מזכירה לו שנלסון לא חזר מטרפלגר, אבל פיקארד לא מתרגש – העיקר שהקרב הסתיים בניצחון. גאיינן מרגיעה ואומרת שככל שיש קומץ שישמור על "הרוח", האנושות תשרוד. ואכן, קפטן פיקארד נחטף ע"י הבורג, וקומנדר רייקר נשאר בעמדת פיקוד על האנטרפרייז בעוד הבורג עם פיקארד החטוף עושים דרכם לכדור הארץ.
פיקארד נלקח ע"י הבורג מכיוון שהוא מפקד על ספינת החלל החזקה ביותר של סטארפליט, והשימוש בדמותו כנציג של הבורג יחזק אותם מעבר לעוד הטמעה של טכנולוגיה או סתם תוספת של חיילים. הם בעצם מטמיעים את ה"קפטניות" שבו, את אותו רכיב מנהיגותי שחסר בתודעה הקולקטיבית. אבל כדי להינות מהרכיב הזה, הבורג היו חייבים לחבר את גופו של פיקארד ולמזג את אישיותו הייחודית לתוך הקולקטיב. הוא שונה ע"י הבורג, אבל לא עבר שינוי טוטאלי כמו חייל בורגי רגיל, אלא רק במידה מספקת כדי להשתלב בקולקטיב מבלי להיטמע בו. באופן סימבולי, כדי לעשות זאת, פיקארד השאיר את מדיו ואת מכשיר הקשר שלו מאחור.

כשפיקארד נואם על המסך מול רייקר, ואומר: "אני לוקיוטוס מהבורג. התנגדות היא חסרת תועלת. חייך כפי שהיו – הסתיימו. מעתה והלאה, אתה תשרת אותנו", דבריו רלוונטיים באותה מידה ליחסי סטארפליט-בורג, פיקארד-בורג וגם רייקר-פיקארד.
מוקדם יותר שלבי האשימה את רייקר שהוא לא יודע לקבל את ההחלטות הגדולות. אבל ברור לנו שרייקר הרבה יותר בוגר, שקול ורציני מהקומנדר הצעירה שמקבלת החלטות חפוזות ואמוציונאליות. כעת בכסא הקפטן של אנטרפרייז, רייקר צריך לקבל את ההחלטות, והוא מקבל את ההחלטה הקשה (והנכונה) להקריב את פיקארד אם זה יאפשר להציל את כדור הארץ.

המנטרה "התנגדות היא חסרת תועלת", הוחלפה כעת בפי לוקיוטוס ל"התנגדות היא חסרת תקווה". ביטוי אנושי, ולא מכאני. ביטוי שמתכתב עם דבריה של גאיינן מוקדם יותר, כי כל עוד יש מי שישמור על "הרוח", האנושות תשרוד. מבחינת הבורג, הרוח אינה רלוונטית. הם יודעים לזהות רק ייתרונות מוחשיים, טכנולוגיים, מדידים. לכן רוחו של פיקארד יכולה הייתה לשרוד, לכן הבורג לא הצליחו באמת לזהות את הטוב שבעולם האנושי. כי קפטן אפשר להחליף בתפקיד, אבל את רוחו של האדם – לא.

האנטרפרייז עכשיו צריכה להילחם לא רק בבורג, אלא בידע ובניסיון החיים של ז'אן לוק פיקארד.
ושוב גאיינן מגיעה עם תובנות עבור הקפטן – רייקר, הפעם – ומזכירה לו שלספינה יכול להיות רק קפטן אחד ברוח, ושהוא לא יכול לנצח בקרב הזה בלי להשאיר את פיקארד מאחור ולקחת את הפיקוד לעצמו. זה הרגע שרייקר מגייס את כל כישורי הפוקר שלו – התכונה שמייחדת אותו בצוות, הייתרון שלו כאינדיבידואל מול הקולקטיב – בשביל לבלף בכל החזיתות. גם להחזיר את פיקארד הבייתה, וגם לעצור את הבורג מלהטמיע את כדור הארץ.

אז מה המסר? אינדיבידואליזם שולת!!1
פשטני משהו בסופו של דבר, אבל אסור לוותר על הזהות הייחודית שלך. היא הייתרון שלך בעולם, היא הטוב שבשני העולמות ובזכותה תשרוד. לו פיקארד היה מוותר על הזהות שלו לחלוטין, לא היה ניתן להציל אותו. לו רייקר היה מוותר על הזהות שלו לחלוטין, הוא לא היה מנצח את לוקיוטוס.

יכול להיות שלא הוגן לשפוט את הפרק הזה כל כך הרבה זמן לאחר מועד יצירתו. יכול להיות שכאשר שודר במקור הוא היה הרבה יותר מסעיר מאיך שהוא נראה היום – כמעט 19 שנה מאוחר יותר. בעיני המסר היה ונשאר פשטני מדי. הדילמה הידועה של הקרבת אדם אחד – רם מעלה או חבר קרוב ככל שיהיה – כדי להציל מיליונים כבר נשחקה עד דק (כולל בסטאר-טרק עצמה, אם כי מזוית אחרת, ע"י ספוק בסרט "זעמו של חאן"), וברור לחלוטין שאף אחד לא יעלה על דעתו להרוג דמות ראשית בסדרה בצורה כזאת (בכל זאת, לא ג'וס ווידון היה אחראי שם על ההפקה). אך יכול להיות שחלק מהסקס-אפיל של הסדרה הזאת הוא להביא לנו את אותם מסרים ידועים, ולעתים פשטניים, כשהם ארוזים בעלילה טובה ותפאורה מקלקר זול.