זה לא טוב לגוף אבל זה בטח טוב לנשמה

אנטרפרייז מגלה כוכב שביט, גדול ויפה. ארצ'ר מזמין את כולם לבוא לראות. זה השביט הגדול ביותר שנצפה ע"י אדם.

ט'פאל נכנסת לחדרה. זו הפעם הראשונה שאנו רואים אותה לבד באינטימיות שלה. יש "עצב" על פניה. אפשר לראות בזה טיזר. לי זה נראה כמו התחלה של פרק ט'פאליסטי . מס-הול: טאקר בא לאכול ארוכת לילה אחרי יום מטורף בעבודה, ט'פאל נכנסת ומזמינה תה ירוק (אולי הסינים קיבלו ביקורים של וולקנים כבר לפני מאות שנים ?). טאקר מזמין אותה לשבת, היא מסרבת כרגיל, אבל הוא אומר לה שלא תזיק לו החברה. הוא אוכל פאי פקאן ומציע לה ביס (רוצה ביס…אוזניים ?) באופן מיני משהו. ט'פאל בתגובה אומרת שזה בעיקר סוכר- מה, וולקנים לא אוכלים סוכר, הוא שואל. זה אולי לא טוב לגוף, אבל זה בטוח טוב לנשמה, הוא לא נשאר חייב ומביא את הדרומיות הקצת מיושנת שלו בתגובה. הוא מנסה לפטפט אבל ט'פאל (אוי כמה שאני אוהב אותה) מהורהרת. טאקר מתעניין בשלומה והיא, כרגיל, מרחיקה אותו בוולקנית.

חזרה לגשר, אבל לפני זה, הערה: זה די מצחיק לראות מסכי LCD על גשר של ספינת חלל, קצת מיושן הייתי אומר.
טוב חזרה.חללית אזניים מגיעה לביקור.קפטן אזניים אומר לארצ'ר שההתעניינות שלו בשביט מעניינת אותו (ארצ'ר בתגובה: אוקיי??!). ארצ'ר מדבר ממש בנימוס לוולקני והעניין הוא, שזה לא אותנטי, הוא הרי ממש לא אוהב את כל העניין עם האזניים באשר הם, יש לו טינה כלפיהם שלמדנו כבר להכיר. יקח קצת זמן (עד הצללים של פג'ם) עד שהוא יחשוף את פרצופם האמיתי ויתנהג כמו שאנו מצפים שיתנהג.

בהנדסה, טאקר מוצא שידור מוצפן שנשלח מהחללית הוולקנית לט'פאל. הוא ניגש לארצ'ר שמראה סימני אכזבה כי הוא סיכם איתה שהיא לא תיצור איתם קשר ללא ידיעתו. הוא מורה להושי לפענח, הוא חושב שהיא מרגלת.

והנה כי טוב, בסצנה הבאה מגיעה התשובה לשאלה החשובה ביותר בתולדות הטרק, שאלת השירותים, כן בית הכסא, לאן הולך כל ה"לכלוך". והתשובה: ממחזרים הכל- הופכים את זה לקונטיינרים, למגפיים, לבגדים…להכל (תגובות לשלוח למערכת). רק לא לאוכל (השבח לאל).

קטע מעניין, הושי מפענחת את קוד ההודעה אך לא קוראת את תוכנה. היא משאירה לטאקר את התענוג.
זה לא מה שהם ציפו, זה מכתב אישי, אישי מאד. ארצ'ר מעדיף לא לדעת. הם מאוכזבים מעצמם על שתפרו לה תיק לא לה, רגשות אשמה, שוב אפשר להשתתף עם הדמויות, אני מתחיל להתרגל לזה. טאקר מנסה להתנצל בפניה כשלפתע, והנה קטע מצחיק, ארצ'ר קורא לה לבוא לרדי רום שלו כמו שפנינה דבורין מדברת למשתתפים שלה, היא קוראת מתוך המחשב את ההשמצות שהיא מטיחה בהם ואז בטון מאעפני אומרת להם, אתה החוליה החלשה, שלום. הוא מספר לה שהחליט להזמין את קפטן אוזן לארוחת ערב. אוי, זו ממש טעות. קירק כבר עשה את זה עם הוולקנים ופיקארד עשה את זה עם לווקסנה.

ט'פאל מתחילה לחוש כאבי צוואר. פלוקס אומר לה שאלו כאבי מתח ( מתח? וולקנים? שעושים מדיטציה על בסיס יומי? לא יכול להיות)- היא מספרת לו שלא ישנה יומיים, היא נראית זומבית, משהו גדול נבנה כאן.

על השביט הקפוא, מה שהתחיל כבובת קרח פשוטה נהיה לבובה עם אזניים (ברצינות), זה מראה לנו את ההתייחסות לוולקנים בתקופה ההיא. זה מעניין, פרקים 1,7,8,15 הם פרקי וולקנים ויש המון התעסקות עם עם הרגשות והמחשבות דווקא של בני האדם בקשר אליהם. הארוחה הלכה זוועה, ארצ'ר ניסה להיות נחמד כהרגלו וגמר כציניקן מאוכזב כתגובה לוולקן שחיסל הכל כשאמר שבני אדם אף פעם לא עניינו אותו במיוחד ( למה מי הוא- עוד פסיק קטנטן בעולם הטרק, טפו עליו).

בעיות בשביט, הפיצוצים, על אף היותם מבוקרים סדקו אותו יתר על המידה.
ט'פאל מזמינה את טאקר לחדר שלה (מה קורה פה), היא מזמינה אותו לשבת ואומרת לו שפלוקס יעץ לה לדבר עם מישהו שיהיה לה נוח לדבר איתו (אין נרגש מטאקר באותו רגע). היא כמובן אומרת לו (אף נמאס לי להגיד את זה) שהוא רחוק מאד מהבחירה הראשונה שלה אך הוא כבר יודע אז אין טעם לשתף עוד אנשים בזה.
בום, פצצה.
ט'פאל אמורה להתחתן!
היא משתפת אותו שנישואים על וולקן נקבעים עוד בתקופת הילדות (שיט). והיא פגשה את אוזן בעלה רק 4 (ארבע) פעמים. טאקר נרעש, איך היא יכולה להיות מאוהבת במישהו שהיא פגשה רק 4 (ארבע!!). בתגובה היא עונה שהם מניחים שעם הזמן הם יפתחו חיבה ,היא לו והוא לה.
טאקר: "מה את רוצה?"
ט'פאל: "זה לא רלוונטי" (We are the borg, you will be assimilated, resistance is futile)
טאקר: "זה כן רלוונטי, מה את רוצה לעשות?"
ט'פאל: יש לי מחויבות, למסורת, למנהגים ולדרך החיים הוולקנית"
טאקר: "יש לך מחויבות לעצמך"
ט'פאל: "המחויבות שלנו למסורת עולה על הבחירות האישיות שלנו" (אמירה וולקנית ידועה: טובת הרבים עולה
טובת היחיד. ע"ע דו-שיח בין קירק לספוק באחד הסרטים)
טאקר: "זה קרה לפני המון שנים, אנשים משתנים"
ט'פאל: "וולקנים לא" (בכעס מודחק על שהוא מוריד ממנה את המסכה)
טאקר: "נראה לי שכבר החלטת, למה קראת לי אם ככה? ( בּוּם, נוק-אאוט, הוא חשף את פרצופה האמיתי, לא
כל כך בטוחה בעצמה כמו שנראה למראית עין)
"עלה בדעתך שדחית את החתונה כי באופן לא מודע רצית לצאת מזה?"
ט'פאל: "זה יצביע שהתת מודע שלי שולט על ההחלטות שלי והוא לא"
טאקר: "את עם בני אדם כבר תקופה לא קטנה, אולי נדבקת".

נשאלות רבות עולות מהקטע הזה: קודם כל יש פה רזוננס עצבני לגבי התרבות הוולקנית. הנה הם, תרבות מתקדמת, מדענים, אנשי רוח, אמנים, אליטה הלוואי עלינו ומצד שני יש פה חושך תרבותי שמתאים יותר למשטר של איראן מאשר לכוכב עם האוזניים. מה זה צריך להיות? לשמור על המסורת באדיקות כזו, הרי זה ברור כשמש שמדע ותרבות, רב גוניים ( ע"ע IDIC-infinite diversity in infinite combinations האם זו לא התרבות הוולקנית?) אינם הולכים בכפיפה אחת עם דת ועם מסורת קשוחה. זה גם מוציא מהכלל את היוצאים מהכלל, כל מיני וולקנים סוררים, שיצאו לחפש קומבינציות נוספות מחוץ למעגל "האינסופי" כביכול של התרבות הוולקנית. התרבות הוולקנית נתפסת בדיאלוג שהצגתי בפניכם כעת במערומיה המכוערים ביותר, חסר בסיס לא יאמן. והנה עוד משהו, פעם גם אני התלהבתי מהקטע ההגיוני הזה, גם אני רציתי להיות וולקני טהור, להיות מכונה כזו, אבל עכשיו, זה נראה לי פשע מטורף נגד עצמי כי הרי ט'פאל לא מקשיבה למה שהלב שלה אומר, אם לא חשוב לה אושרה אז מה חשוב לה? להיראות טוב? ללכת בתלם? לא תודה. לא סתם כאב לה הצוואר, הרי לא סתם תקעו את הסצנה במרפאה, אי אפשר להתחמק ממה שיש לנו אלא ללמוד לחיות איתו וללמוד להשתמש בו. אי אפשר לשלוט ברגשות כמו שאי אפשר לשלוט על עמים אחרים, אם זה לא ממוטט אותך למעלה, זה מגיע לך מהמחתרת, מלמטה, זה מחלחל מכיוון מטה לכיוון מעלה.

יש כאן קטע מתמשך של תבנית הוולקן הממוצע: הם יהירים וחושבים את עצמם לעליונים. בניגוד לסטיגמה, הם כן
מרימים את הקול, הם יכולים להתעצבן, זה קרה אפילו בפרק הזה, אין תוכם כברם, זה קו מתמשך שאנחנו מקבלים יש לווריד.
למה אנחנו אוהבים את ט'פאל? היא מתחילה להידמות לנו, זה למה. כל פעם נחשפת עוד מיגרעה בחינוך / תכנות התוך אזני שלה, כל פעם היא עושה בחירה אנושית כביכול בסופו של דבר ( כשזה קורה, אנחנו כצופים מהופנטים לטרק רוצים לנשק אותה. הנה, אנחנו אומרים, היא עשתה את הבחירה הנכונה, הידד לנו). זה הניצחון שלנו עליהם (אחרי מאה שנים של דיכוי), אנחנו יותר טובים ואנחנו (חבורת BB) ניקח את ט'פאל ונשדרג אותה כמו שאבינו (רודנברי) עשה לספוק. אני לא יודע אם לצחוק או לבכות. ברגע שפיצחתי את הקוד של חבורת BB זה כבר לא עובד עלי.

השמש עולה, השביט מתחיל למוס, צריך למהר, ברגע התנעת המנועים, הפוד נופל לתוך לב השביט.
ארצ'ר מנסה להצילם בעזרת ה"צבתות" של אנטרפרייז אך נכשל. קפטן אוזן מציע את עזרתו, אך יוני ארצ'ר משחק אותה ילד קטן שיוכל להסתדר לבד, דוחה פעם אחת ודוחה פעם שנייה. באותו רגע, ט'פאל עוברת לצד השני של המתרס- השיחה עם טאקר, מים שקטים חודרים עמוק; היא מייעצת ליוני שקפטן אוזן מצפה לסירובו כדי שיוכל להנציח את תחושתו שבני האדם יהירים ועל כן נחותים, אם כן מדוע שלא יוכיח לו את טעותו.
"אתה יכול להציל אותם או שאתה יכול לתת לכבוד שלך לנצח. אתה אנושי, אתה חופשי לבחור. בּוּם!!!!
זה חילחל לה מהר מאד, מהר מאד.
ארצ'ר שבאותו רגע הסתכל לכיוון הצג הפנה אליה מבט המום ולא מאמין של ( וואו איזה מזל שהשארתי אותה פה אצלי בצוות, איזה נכס.להיכל הזה נכנסו מעטים וטובים: ספוק, דאטה וזהו, בגלל זה שתי הסדרות האחרות נופלות מהן).

קפטן אוזן מציל את הפוד עם קרן גוררת, טפאל מבקשת מארצ'ר רשות לשלוח שדר לספינה הוולקנית שיעבירו לוולקן והוא מאשר. היא שולחת מבט לכיוון טאקר שאומר בחרתי להישאר.

בתחילת הפרק לא ממש מבינים מה קשור שם הפרק לפרק עצמו. עכשיו זה מובן. לשבור את הקרח זה גם לשבור את החזות, וזה בדיוק מה שקרה כאן.

בסוף הפרק היא אוכלת פאי פקאן.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *