דוקטור יקר או הלהיות או לא להיות של מסע בין כוכבים

בפרק 13( "דוקטור יקר"), אנחנו נוגעים בפעם הראשונה בנושא המהותי והבסיסי ביותר שקיים במסע בין כוכבים.

ד"ר פלוקס נשלח לכוכב בו חיות שתי ציוויליזציות שונות של "דמויי אדם", אשר מתקיימות זו לצד זו בקשר סימביוטי. האחת מתקדמת אבולוציונית וטכנולוגית אבל חולה במחלה אבולוציונית גנטית שתשמיד אותם בתוך 200 שנה, ואילו השנייה נחותה ממנה אלפי שנים אך קרובה אל קפיצת מדרגה אבולוציונית – מצב אשר יהפוך את סדר הדברים על פני הכוכב באופן חד משמעי.

ד"ר פלוקס ניצב בפני דילמה – האם להציג בפני קפטן ארצ'ר את התרופה שגילה, אשר עשויה לרפא את החולי ולהשאיר את המצב הסימביוטי על כנו או לתת לטבע לעשות את שלו ולהפוך את התרבות הנחותה למרכזית בכוכב.

קפטן ארצ'ר ניצב בפני דילמה כפולה – האם לגלות את התרופה לתרבות החולה ו"להציל" אותה, ואם לא – האם לאפשר להם גישה לטכנולוגית וורפ בשביל לעזור להם למצוא מקור אחר לתרופה.

מתן תרופה כזו נוגדת עקרונות מדעיים שפלוקס מרגיש מחויב אליהם, והוא לא מוכן להתערב בדרכה של האבולוציה. ארצ'ר נכנע לרגשות האנושיים שלו ופוקד על פלוקס להכין את התרופה. אך לאחר התחבטויות רבות הוא מאמץ את מה שט'פאל ניסתה להסביר לטאקר עוד בפרק הראשון – צריך להבין תרבויות אחרות ולא לנסות לשפוט אותן לפי אמות מידה וסטנדרטים אנושיים. לא תמיד בני האדם חייבים להתערב במה שנראה להם, לפי מה שהם הורגלו, כלא צודק.

כבר אמרתי פעמים רבות בעבר שזו העונה הראשונה הטובה ביותר שראיתי מבין הסדרות. הפרק הזה נוגע בלב של הטרק, והלב של הטרק זה מה שמביא לטרק את כל הטרקרים שלה- זה הצו הראשי, הרי מה אנחנו אוהבים , פרקים מהסוג הזה, דילמות כאלה, מתחים כאלה, ליבנו יוצא לכאלה ואלוהים יודע שכבר הרבה זמן לא היו לנו כאלו שישביעו את התשוקה העזה שלנו. במקום זה נלחמנו במלחמות, פיתחנו טכנולוגיות, עברנו חורי תולעת, שיחקנו טובים בלהביס את הרעים, כל זה רק הנציח את החסר- הלב.

הפריים דירקטיב הוא הלב של הטרק, והסדרה הזו, בגדולתה, חוזרת אל הלב,השורשים. סוף סוף חוזרים לטרק נוסח רודנברי, זה הטרק המזוקק, הטהור, זה מה שטרק מייצגת.

הפרק הזה באמת חשוב מאין כמוהו, בפעם השנייה אבל בפעם הראשונה באמת, הסדרה נוגעת בדירקטיב, במהות שלו, בבשר החי: התערבות בהתפתחות של ציוויליזציה שמה את המתערב בעמדת אלוהים ועלולה וגורמת במישרין להפרעה בהתפתחות הטבעית על פני הכוכב. בפרק הזה, הושם על כך הדגש באופן חד עד צמרמורת ממש, והיופי שבפרק הוא שארצ'ר, אחרי התחבטות ארוכה מוציא מתוך עצמו, מתוך רגשותיו, דירקטיב שמנחה את פעולותיו- מה שמראה ומוכיח התפתחות עמוקה, רצינית ומשוחקת מצוין ע"י באקולה. התפתחות כזו או אפילו התפקחות או התעוררות בסדר גודל כזה היא לא משהו שרואים כל יום ועל כן, זהו פרק חשוב ועקרוני לא רק לאנטרפרייז אלא לכל ציר החלל-זמן שנקרא: מסע בין כוכבים. אך רק כדי להעיד על גודלו של האירוע, ההשוואה המתחייבת היא לאיש אחד- פיקארד, וזו השוואה גדולה מפני שעד הפרק הזה, ארצ'ר התנהג בחוסר ניסיון, בפזיזות, בצעירות והשלב הזה מסמן קפיצת מדרגה ששמה אותו ביחד עם הגדולים (וזו מחמאה גדולה) אבל אני לא מתלבט כשאני אומר: הפרק הזה שם אותו בגובה של פיקארד (הגדול מכולם) ועם זאת- הדרך עוד ארוכה. (ארצ'ר עוד ימציא משהו כמו הפיקארד מנובר)

בעניין אחר, בניגוד לשתי ההזדמנויות הקודמות בהן הוזכר הפריים דיירקטיב בחצי פה, בפרק הזה ט'פאל לא מעורבת בכלל בקבלת ההחלטות. היא לא יודעת שנמצאה תרופה, וכאשר ארצ'ר מתייעץ איתה בנוגע לשיתוף הטכנולוגיה, דעתה ברורה כשמש (זה עדיין לא הספיק להשתנות מאז תחילת הסדרה). אבל ארצ'ר (וגם אנחנו) מתחיל להבין איך הרגישו הוולקנים כשהגיעו לכדור הארץ, שאנחנו לא מוכנים עוד (וכאן התחילה ההתפכחות שלו) והצו הפנימי המורה לו על יישום הפריים דיירקטיב, שהומצא ברגע זה ממש, בא מתוכי תוכו ולא מתוך הדרכה וולקנית כלשהי. קפטן האנטרפרייז מתחיל להיפרד מההשגחה הצמודה (גם אם הפכו פחות או יותר לחברים בינתיים) שסיפקה לו קצינת המדע וחוליית הקישור ל"אח הגדול" הוולקני – ט'פאל.
כך, אחרי שזרע הפריים דירקטיב נזרע בו בעקבות הבקשה לשיתוף בטכנולוגית הוורפ, ארצ'ר יכול להנביט אותו בתוכו, וכשהוא רואה כמה הם לא מוכנים לקבל את הדבר המופלא שנקרא "הנעת וורפ", הוא הולך בעקבות עקרונות המדע של ד"ר פלוקס ומסתיר מהם את דבר התרופה ביישמו את הפריים דיירקטיב שזה עתה נולד ועתיד לצמוח לעץ האדיר ויפה הנוף תחתיו חוסה הפדרציה העתידית.

לסיכום, פרק חשוב. כבר שלישי בסדרה, שראשו עולה מעל האחרים, במשחק, בדרמה, בחשיבות לסדרה ולציר הזמן, אני מדבר על שני הפרקים שקדמו לו. אנחנו עדים כאן לסדרה, שככל הנראה, תוכננה בקפידה, בחכמה (אני נזהר מלעשות השוואות לבבילון שנכתבה מתחילתה ועד סופה, אולי אפשר לקרוא לכך ז'אנר), ששמה רמזים קלים שבקלים בכל פרק, החל בפרק הראשון. דברים שבסדרות הקודמות קרו במקרה, קצת קשה להגיד עכשיו  שקורים במקרה כי אנו רואים קשרים קלים ככבדים הקושרים את הפרקים יחדיו (למשל פרק ראשון-שני עם פרקים אחת עשרה ושלוש עשרה). אני חושב שעצם התכנון וההתפכחות מ"אשליית המלחמה" של ח"ע 9 ובנוסף, הפסקת קונספט "הבריחה" מהמקורות של וויאג'ר יצרה סדרה שתוביל את הדגל בגאווה, סדרה שכמו הדור הבא, תוביל וכבר מובילה בעצמה את המחנה. אני לא העזתי לדמיין את ח"ע 9 וויאג'ר מתחרות בדור הבא. הדור הבא היתה ליגה אחרת. אנטרפרייז, וזו גדולתה, משכילה להביא, מה שאפילו הדור הבא לא עשתה כשהיתה בגילה: התפתחות הדמויות מהירה, קצב הדברים בונה את העלילה ומספק עניין, נגיעה בדירקטיב היא מעשה אמיץ מאין כמוהו- ממש כל הכבוד, זה מה שיש לי להגיד וזה מה שאני אומר: כל הכבוד ו- וואו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *