[דיסקליימר: המאמר הזה מניח שצפיתם בסרט "מסע בין כוכבים: דורות" לפחות פעם אחת, והוא מתייחס לנעשה בסרט לא בהכרח לפי סדר קרות האירועים. שהרי לזמן אין משמעות ;-)]
"דורות", שיצא לאקרנים ב- 1994, לאחר סיום הפקתה של סדרת "הדור הבא", הוא סרט הקולנוע הטרקי הראשון בכיכובו של צוות האנטרפרייז D. הקונספט שעמד מאחורי הפקתו היה "העברת שרביט" מצוות הסדרה המקורית ה"זקן" אל הדור הבא, והתוצאה היא סרט שסיפור הרקע שלו הוא רק תפאורה לסיפור רחב יריעה הרבה יותר של שושלת האנטרפרייז על מפקדיה, שושלת פיקארד על בניה, משפחה, הגשמה עצמית וחלומות.
לא פלא, אם כן, שהסצנה הראשונה בסרט מציגה את קירק, סקוטי וצ'כוב אפורי השיער, שנשלפו ממנעמי הפרישה כדי ללוות את השקתה של אנטרפרייז חדשה – גירסה B. הנווט המקורי, היקארו סולו, נעדר מהטקס, ואת מקומו על הגשר תופסת סג"מ דמורה סולו בתפקיד נווטת האנטרפרייז החדשה – גם "בת של" וגם נווטת – יותר סימבולי מזה אין.
קפטן קירק מוצא את עצמו תוהה בקול רם מתי סולו מצא לעצמו זמן למשפחה, וסקוטי עונה לו "אם משהו חשוב לך, אתה מפנה לו זמן". האמירה הזאת מאוד משמעותית מכיוון שהיא מציגה את כל מושגי המפתח של הסרט: זמן, קריירה, משפחה והדברים שחשובים לנו בחיים.
קפטן קירק נותן את האות "לצאת לדרך" וכמובן שלאחר לא יותר מעשרים שניות, האנטרפרייז נדרשת להיכנס לפעולה מבצעית. מפקדה של גירסה B הוא אמנם בדרגת קפטן, אבל הוא מפגין חוסר ביטחון וחוסר נוחות ביכולותיו וביכולותיה של הספינה שלו. לאחר שהססנותו של הצעיר עולה בחייהם של נוסעי ספינה אחרת, קירק, סקוטי וצ'כוב נקראים אל הדגל כדי להפעיל את ניסיונם רב השנים ולהציל לפחות חלק מהמצב, שברור שהצוות הצעיר של האנטרפרייז B אינו מסוגל להתמודד עמו.
לאחר שקירק מקריב את עצמו כדי לחלץ את האנטרפרייז מהברוך, אנחנו יכולים לעבור 80 שנים קדימה – אל "הדור הבא".
אנחנו רואים שוב ספינה בשם אנטרפרייז, אבל הפעם היא מדגם מאוד ישן וכלל לא חללי. צוות הדור הבא נמצא בעיצומו של טקס מקורי, משעשע ולא ממש צבאי, לציון העלאתו בדרגה של וורף, הממחיש לנו כמה הם אמנם קולגות אבל מתנהגים ממש כמו משפחה. פיקארד מהרהר איך היו חיים בעבר הרחוק בתקופה שהספינה הזאת שייכת אליה – בלי מחשבים, רק הרוחות והים והכוכבים מדריכים אותך. בדיוק אותו סוג הירהורים שקירק העלה בעת השקת האנטרפרייז B. ואז הוא מקבל הודעה אישית מכדור הארץ המספרת שמשפחתו היחידה – אחיו רוברט ואחיינו רנה – נספו בשריפה. פיקארד המום ומתכנס בתוך עצמו. במשך הקריירה הארוכה שלו כקצין בצי הוא נמנע מיצירת משפחה לעצמו, כאשר הוא מניח שאחיו רוברט ידאג להמשך קיומה של שושלת פיקארד, ועכשיו הוא צריך להתמודד עם מציאות חדשה ששום דבר לא הכין אותו אליה.
רק כשטרוי תופסת את פיקארד מסתכל בתמונות, הוא סוף סוף נשבר. אחיו היה הצד השמרן במשפחה, אבל אחיינו רנה תמיד היה חולם, תמיד שאף להגיע לכוכבים, להיות קצין בצי. ז'אן-לוק ראה בו תחליף לבן משלו. ראה בו את הדור הבא שיילך בדרכו, ימפה כוכבים, יפגוש תרבויות חדשות ויילך לאן שאף אחד עדיין לא הגיע… תמיד חשב שרנה יקבל את כל הטוב שבחיים שהוא לא חיפש לעצמו. הוא תמיד שמע סיפורים על שושלת פיקארד המפוארת, ופתאום הוא מגלה שיש פחות ימים לפניו מאשר מאחוריו, ושאם הוא לא יעשה משהו ומהר אז לא תהייה יותר שושלת. הכל מונח על כתפיו הרזות של ז'אן-לוק פיקארד.
ד"ר סורן – שלכאורה אינו יודע על מה שעובר על פיקארד באותו זמן – לחוץ להשלים את ה"ניסוי" שלו בזמן. הוא אומר לפיקארד: "זמן הוא האש שבה אנו בוערים. זמני אוזל. אנו משאירים כל כך הרבה דברים לא גמורים בחיינו, אני יודע שאתה מבין". פיקארד משתנק. הוא מרגיש בדיוק כך. תמיד חשב שיהיה לו זמן למשפחה בשלב מאוחר יותר, ופתאום הכתה בו ההבנה כי הזמן שלו אוזל, כי אין לו סיכוי להעמיד משפחה בשלב זה של חייו.
במקביל (כי בכל עלילת סטאר-טרק טובה יש עלילה מקבילה), דאטה מהרהר ביכולתו להמשיך להתפתח. הוא מגיע למסקנה שכדי להמשיך להתקדם לכיוון הגשמת חלומו להיות אנושי, הוא חייב להעזר בשבב הרגש שד"ר סונג יצר עבורו. אבל מהר מאוד הוא מגלה שהדרך להגשמה עצמית רצופה מכשולים, ושכשמתחילים ללכת בה אין דרך חזרה. כמו שפיקארד הוכנע ע"י רגשות האשם והחרטה שעלו בו בעקבות אסונו המשפחתי, גם דאטה חש משותק נוכח בדיוק אותם רגשות שעולים בו בהקשר לחוסר יכולתו לעזור לחברו הטוב בעת צרה. דאטה אומר לפיקארד שהוא לא הציל את ג'ורדי מכיוון שהוא פחד. למעשה, אפשר להבין שפיקארד גם הוא פחד – פחד מהתמודדות עם הצורך להקים משפחה. דאטה מחפש את הדרך הקלה החוצה – הוא כה מיוסר ע"י הרגשות שמציפים אותו עד שהוא דורש שיכבו אותו (פעולה שעבור אנדרואיד שקולה להתאבדות), אבל פיקארד מסביר לו (ולעצמו) שחלק מהעניין זה ללמוד לחיות עם הרגשות. שהם קצינים בצי ושמצופה מהם למלא את תפקידם.
מסתבר שגם לסורן יש היסטוריה משפחתית. הוא איבד אותה כאשר הבורג תקפו את ביתו, והוא הוצל יחד עם קומץ אחרים ע"י הספינה שזעקה לעזרת האנטרפרייז B. מאז הוא מנסה לחזור לאותו מקום שהשמיד את קפטן קירק הזקן – האושר המוחלט – הנקסוס.
מאוחר יותר, על ורידיאן, סורן יספר לפיקארד שבעקבות התקפת הבורג הוא הבין שיש קבוע אחד ביקום – המוות. כולנו נמות בסופו של דבר והשאלה היא רק איך ומתי, הוא זורה לפיקארד מלח על פצעיו הטריים. הזמן הוא כמו טורף שאורב לנו, אומר סורן, וגם אם נצליח לעכב אותו קצת הוא יטרוף אותנו בסוף. אבל בנקסוס… בנקסוס אין משמעות לזמן. באמצעות הנקסוס אתה יכול להשלים את כל הדברים שתמיד רצית לעשות בחיים ולא היה לך זמן.
כך יוצא, שבניסיונו הראשון לעצור את סורן, פיקארד מוצא את עצמו בתוך הנקסוס בעצמו. הוא נוחת ישירות לחג המולד (אחד האזכורים הבודדים, אם לא היחיד, לחג דתי בסטאר-טרק), מוקף במשפחה מושלמת שמעולם לא הייתה לו. כולל, כמובן, אחיינו רנה, ילדים יפהפיים שפותחים מתנות מתחת לעץ האשוח, ואישה שיודעת להגיש לו תה ארל-גריי בדיוק כמו שהוא אוהב. פשוט אושר צרוף.
אבל משהו לא בסדר. משהו לא מסתדר. זה מושלם מדי. זה לא נראה נכון. פיקארד מבין מה הוא באמת צריך לעשות, ונותן לחלום להמשיך בלעדיו. כי כמו שהוא הסביר לדאטה קודם, חלק מהעניין הוא ללמוד לחיות עם הרגשות.
אז פיקארד עוזב את המשפחה הפיקטיבית שלו, ומוצא את קירק שהגיע לנקסוס גם הוא כדי לתקן את טעויות העבר – לומר לאהובתו שהוא רוצה להינשא לה במקום להודיע לה שהוא חוזר למדים. ובדיוק כשקירק מחליט שהוא מקריב את המדים לטובת המשפחה, פיקארד דורש ממנו שימלא את חובתו לצי ויעזור לו לעצור את סורן. כי חייהם של מיליוני בני אדם בסכנה.
בתחילה קירק מסרב בתוקף (כולל הערה צינית ומתבקשת על כך שהוא הציל את הגלקסיה עוד כשסבו של פיקארד היה בחיתולים), שהרי הוא כבר החליט שהוא מעדיף משפחה על פני מדים. אבל גם קירק לא מוצא את הרגע המושלם באמת שלו בנקסוס, והוא נע בזמן בניסיון למצוא את הנקודה הנכונה עד שגם הוא מבין שזה חלום מושלם מדי. לא אמיתי. שמה שבאמת חשוב זה "to make a difference". לחיות עם הרגשות, אבל לא להיכנע להם.
לאחר שהעברת השרביט מסתיימת, אנחנו נפרדים בפעם האחרונה מקפטן ג'יימס טי. קירק, שבחר לסיים את הקריירה המפוארת שלו, לא בעולם-חלום עם משפחה שמעולם לא הייתה, אלא בלהציל את העולם האמיתי פעם אחת אחרונה.
כשרייקר מגלה על שאיפותיו להיות "ילד גדול" ולקבל אנטרפרייז משלו, אנחנו מבינים שכל סיפור האנטרפרייז הוא שושלת משפחתית אחת ארוכה – מהמקורית של קירק, דרך גירסת B, ועד ה- D שמסיימת את חייה יחד עם הסרט הזה.
אקורד הסיום של הסרט מראה לנו את דאטה מתאחד עם החתול שלו "ספוט", כהמחשה מילולית ממש לכך שיש יותר מסוג אחד של משפחה. פיקארד מחבק את אלבום התמונות (תמונות, אגב, הן כמו רגעים קפואים בזמן) שלו ואומר שהזמן אינו אלא חבר לדרך, המלווה אותנו במסע, מזכיר לנו לנצור כל רגע מכיוון שהוא לא יבוא שוב. מה שאנחנו משאירים מאחור אינו חשוב כמו הדרך שבה חיינו.
הבחירה של סורן, למשל, הייתה לכלות את חייו בניסיון לשוב אל הנקסוס. הבחירה של פיקארד (ושל קירק, ושל דאטה ושל גאיינן) היא לחיות עם הרגשות (תרתי משמע) ולחיות חיים בעלי משמעות שתורמים משהו לעולם.
פוסט מעולה! לא קלטתי חצי מדברים שכתבת עליהם בסרט ומאוד נהניתי לקרוא עליהם.
ממש מדהים ד"ר זיו רייך