תחילתה של תקופה – זה הכל בבטן

ובכן, אנחנו נמצאים בתקופה קשה כאן בארץ. לרבים מאיתנו, כולל לכותב שורות אלו, זו המלחמה הראשונה. קצת קיצ'י לומר זאת, אבל זה המצב.
אך לשמחתי לא באתי לכאן לכתוב על התקופה הזו אלא על תקופה אחרת לחלוטין.
אנחנו הולכים להיכנס עכשיו לתקופה חדשה בסדרה אנטרפרייז, תקופת זהב, תקופה משגעת, תקופה חשובה, תקופה שמשביעה את הרעב שנצור לנו בבטן מאז סוף הדור הבא, תקופה שתחזיר את העטרה ליושנה, וכמו שאומר הביטוי האמריקאי: אתם יכולים לקחת את זה איתכם לבנק!

כדי להכניס אתכם לסוד העניינים אסקור בקצרה את שהתרחש עד עתה משך תשעה פרקים ולראשונה, פרק ראשון שהיה באמת טוב, באמת משכנע, באמת משהו משהו. הטוב ביותר מכל הפרקים הראשונים עד כה.
כמו כן,בשאר הפרקים, התוודענו מעט לתקופה ולעיצוב של אנטרפרייז, לקפטן ארצ'ר (שלא מכבר הספקנו לשבור איתו את הדיסטנס ולקרוא לו יוני), לאזניים שלו-ט'פאל, שדמותה זיגזגה להנאתינו בין וולקניות קרירה לדמות סמי-אנושית ושאר הצוות, הושי (התרגומון) סאטו, קומנדר צ'ארלס טאקר השלישי (זאת חייבת להיות בדיחה), לוטננט (אתם בחיים לא תגלו עלי כלום) ריד, דוקטור ( מי אתה) פלוקס, ואחרון, טראוויס (אין לו עמוד שידרה) מאייוות'ר . זה מה שהיה עד עכשיו.

מעתה ואילך הסדרה הזו תתחיל לפרוע חובות ענקיים של הסטר טרק פרנצ'ייז למעריציו. הפרקים הבאים שעליהם אדבר עומדים אחד אחד, בכל קריטריון של מה שנקרא טרק מיטבי- איך יודעים? מרגישים את זה בבטן!! ואם אתם טרקרים אמיתיים, אתם יודעים למה אני מתכוון.

חזית קרה, פרק 10: אנחנו נפגשים בסאליבן (טאליבן-זוכרים אותם?) מהפרק הראשון. אנחנו מתוודעים לפיסת מידע שלא ידענו שהיא חשובה, "מלחמת זמן קרה", אנחנו פוגשים נוסע בזמן, אנחנו מקבלים ידע היסטורי חשוב מאד על עולם הטרק, הדמות של ארצ'ר מתחילה להתפתח באופן עקבי, רציני מאד ומשביע רצון ובסיום אנחנו חווים טעם של עוד. קראו את התקציר כדי להשלים את התמונה.
פרק 11, אויב שקט הוא אתנחתה יחסית לקראת הפרק הבא אך עדיין יש בו עניין. ראשית, אנטרפרייז מפעילה את לוייני התקשורת (מפרק 9) בחלל עמוק כדי לאפשר לונג דיסטנס קומיוניקיישן. בפרק הזה יש פיתוח דמות רציני מאד של ריד ואפילו לא הכל ידו אלא על ידי כל דמויות אחרות (משוחק להפליא) שלא כמו בפרק 9). פרטים נוספים: האנטרפרייז נתקלת במין חדש, החברים של סקאלי ומאלדר, או בטרקית "מין 8472" (אך לא הם). כמו כן, אנטרפרייז מקבלת לעצמה כח אש גדול פי כמה ממה שהיה לה עקב הסיכונים מולם היא עומדת. אולי הפרט החשוב ביותר שנגלה לנו הוא שהספינה מונה 81 בני אדם, וולקנית אחת, דנוביולאני וכלב.
פרק 12, דוקטור יקר.  בפרק הזה נולד הפריים דירקטיב. הפרק הזה הוא פרק הפריים דירקטיב הראשון באנטרפרייז והפרק הטוב ביותר שנעשה בסדרה עד כה. הוא גם מחזיק בתואר "פרק הדירקטיב הטוב ביותר בכל הסדרות עד היום" מה שמפליא מאד עקב היות הסדרה בת שניים עשר פרקים ברגע ההוא. מספר ציטוטים מהטור שכתבנו צמי ואני יסבירו את גודל החשיבות: "הפריים דירקטיב הוא הלב של הטרק… הסדרה נוגעת בדירקטיב, במהות שלו, בבשר החי… התפתחות כזו (של ארצ'ר) או אפילו התפקחות או התעוררות בסדר גודל כזה היא לא משהו שרואים כל יום ועל כן, זהו פרק חשוב ועקרוני לא רק לאנטרפרייז אלא לכל ציר החלל-זמן שנקרא: מסע בין כוכבים… אנחנו עדים כאן לסדרה, שככל הנראה, תוכננה בקפידה… עצם התכנון וההתפכחות מ"אשליית המלחמה" של ח"ע 9 ובנוסף, הפסקת קונספט "הבריחה" מהמקורות של וויאג'ר יצרה סדרה שתוביל את הדגל בגאווה, סדרה שכמו הדור הבא, תוביל וכבר מובילה בעצמה את המחנה… אנטרפרייז משכילה להביא, מה שאפילו הדור הבא לא עשתה כשהיתה בגילה." חוץ מהציטוטים האלה שנותנים טעימה לגבי הפרק אני חייב לציין את המשחק הבאמת מצויין ויוצא הדופן בבגרותו של סקוט באקולה, שהתעלה לדרגת רב אמן בריטי שייקספירי אחר שאני מכיר ומעריך . הדרמה, המשחק, המתח, ההתרגשות, כולם זמינים שם. פרק יוצא מגדר הרגיל, הישג מדהים לעונה ראשונה, מתאים בהחלט להיות חלק מעונה שבע בדור הבא.
בפרק 14, כלבים ישנים, ארצ'ר מגלה את עקב האכילס של הקלינגונים – הכבוד והמחויבות שלהם למשימה.
ארצ'ר נהייה תחקירן ולומד על אודות הקלינגונים. למה? הוא מסתבך ומחליט לשקוע קצת בקריאה. זה עוזר לו לכבוש את ליבה של אחת, קלינגונית זועמת, ושל קפטן מצח טוסטר נוסף שמצא לו יום לא נכון לעלות לארצ'ר על העצבים. מה עוד בפרק? כמה רגעים של אינטימיות בין האזניים לתרגומון עם טעם של עוד. אפרופו תרגומון, היא ממש גדלה עם הזמן, בפרק הזה היא מוותרת על הקלסטרופוביה שלה וממש בספוקיות לשמה היא מדלגת מעל ה"ב'ונסיות" של ט'פאל שמנסה לדרוך לה על הפחדים. הושי מקבלת ביצים ותאמינו לי, זה חשוב להמשך (הפרק הבא).
פרק 15, הצללים של פג'ם. כמו פרק 10, גם זהו פרק המשך, אך לפרק "התקרית האנדורית".
בפרק הזה אנו חושפים את פרצופם האמיתי של הוולקנים, הם חבורה של מאפיונרים, תככנים ורשעים שמפעילה ממשלת בובות על איזה כוכב מוכה וחבול. קשה להאמין שמעם כזה יצמח עוד כמה שנים משיח בשם ספוק בן סארק, אהוב, מוערך ונערץ עוד בחייו.  זוכרים שלפני ארבע שורות דיברתי עם הושי? בפרק הזה המצאנו צמי ואני את שמה הנוסף "תרגומון", שהחל כ"מזכירה ותרגומון בקצינה אחת" ואז התקצר למונח המוכר.
בפרק הזה משתתף פעם השנייה בסדרה ג'פרי קומבס (הסנג'ר של הפאונדרס) בעל האנטנות הכחולות החמודות. קטע הסיום של הפרק גאוני ומצחיק, אסור לפספס.
פרק 16, שאטלפוד 1 הוא פרק מיותר משהו שקוטע במקצת את הרצף אך שווה לראות אותו רק בשביל לראות את ט'פאל מחייכת  (מחזה משובב לב ומרגש ושאלהים ירחם כמה האשה הזאת יפה) ומנשקת את ריד!
פרק 17, היתוך , מה שקורה בפרק הזה הוא השיא בכל הנוגע לדמות שאנו מכירים בשם ט'פאל. מתחילת הסדרה אנו עדים לשינויים שהיא חווה בעצמה ובאישיותה, היא מתחילה מתקופת הקרח, עוברת את שנות הדינוזאורים, אל התקופה הפושרת ומשם אלינו בוורפ ספיד. בפרק 17, הגענו צמי ואני למסקנה שמפני שהיא נחשבת לינוקא בקנה מידה וולקני, הרי שמה שהיא עוברת באנטרפרייז זה בעצם תקופת גיל התבגרות, מעין גיל טיפש-עשרה. זה מגיע בדמות של וולקני שסרח למסורת ומציע לה להתנסות בסריחה. אפשר להקביל את זה למישהו שמציע סיגריה  או סמים לנער צעיר, והוא מתפתה , רק בשביל ההתנסות. זהו פרק ט'פאל, פרק ראשון בסדרה שמוקדש לדמות אחת בלבד, כשכל השאר מתפקדים כרקע בלבד לסיפור המרכזי. פרק חובה.

עד כאן הסקירה. אני מקווה שהבנתם את כוונתי באומרי שאנו נכנסים לתקופה חדשה בתולדות הטרק בארץ, לפחות לחודשיים הקרובים. אני ממליץ בחום להקליט ולשמור את הפרקים הללו, מפני שאלו הפרקים שיהיה כיף לראות שוב ושוב.

בנוגע לערוץ עשר – השמועות על סגירתו מתרבות לאחרונה. אם הוא יסגר לא אהיה מופתע. הרי ככלות הכל, אין בו כלום, ואני לא מדבר על אנטרפרייז וקוואנטום. אין בו כלום.
כידוע לכם, אפשר להוריד את הפרקים מהאייסיקיו של צמי. ככל שיעבור הזמן, ישתלט האינטרנט בכבלים על ישראל וזמן לא יהיה שיקול, אנו נמשיך ונביא פרקים למענכם, כדי לחסוך מכם את החיפוש. האתר הזה הוא הכיף שלנו ואנו שמחים לעשות את העבודה הזו. זה בא מהלב.

ועוד דבר אחד, בנוגע לאתר, בנוגע לגולשים: אני רוצה להביע בפניכם את מידת ההתרגשות של צמי ושלי, את הוקרת התודה שאנו חבים לכל הגולשים שנכנסים וקוראים את החומר שכתבנו. מה שמדהים הוא שבתוך קצת יותר מחודש וחצי, היו יותר מ 800 כניסות לאתר. כמובן שאנו נרגשים מכך מאד, זו חוויה מרגשת מאד לדעת שיש אנשים שקוראים את אשר אתה כותב, ולא רק זאת אלא שַבִים ונכנסים ומביעים עניין. כמו כן, אין לכם מושג על האושר שבקריאת המחמאות שלכם על האתר, לא בעלמא אמרתי בעבר שזו פריבילגיה להיות עורך האתר הזה. הנה פרט נוסף, יותר מחמישים איש ביקשו להוריד פרקים מצמי והמספרים גדלים מיום ליום.
אז תודה ושוב תודה ותמשיכו להיכנס.

ניב קלדרון

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *