מוראל או למה אני תמיד חוזר לסטר טרק

אתמול ישבתי עם הדיסק של עונה 7 של וויאג'ר. אתם יודעים, המלחמה לקחה אותי למחוזות אינטרנטיים אחרים לגמרי, לא יצא לי כמעט לחשוב על טרק…. אולי חוץ מאשר chain of command מעונה 6 של הדור הבא שמדבר על שבי ועינויים (שהוזמן אגב על ידי אמנסטי), אבל לא מצאתי לנכון לכתוב וגם לא היה לי מה.

בעודי בא לבחור מה אני הולך לראות אתמול בלילה, ואחרי שמיציתי את הפרקים בדור הבא לקחתי לידיי את החבילה של וויאג'ר והוצאתי ממנה את עונה 7. תוך כדי הסתבר לי שלא ראיתי את כל הפרקים או שכן ראיתי אותם ושאני לא זוכר מזה כלום. שמחתי. סבן נראתה מצויין, הלכה למות, לא רצתה שיעזרו לה כשהאינטל שלה התחרפן. בסוף עזרו לה והאשה הזו עם האינטליגנציה הרגשית של הבת 9 יצאה בחיים שמחה ואסירת תודה עם שיעור על משפחה, תמיכה ונתינה.

היה גם את הפרק עם המירוץ שעולה על הסופשבוע הרומנטי של טום ובלאנה. היה שם ניואנס של להכין הכל מראש מצידה ואז לוותר כי הוא בכל זאת טייס והיא לא רוצה לבאס אותו, גם אם היא מתאכזבת שהוא לא מבין שהיא עשתה תכניות בשבילם. אה כן… הוא גם מציע לה נישואים בפרק הזה. אני אוהב איך שהיא מראה לו אהבה. רציתי ללמוד מזה משהו.

אם יש משהו שאני אוהב בסטר טרק זה פרקי משפחה. בדור הבא זו היתה המטרה המוצהרת של עונה 4. אני לא בטוח שזה אותו דבר עם וויאג'ר שרקומה בפרקי משפחה עקב ההיתקעות בדלתא קוואדרנט.

עוד פרק שראיתי הוא פרק דוקטור מעולה, בו הוא נחטף ונתקע באוכלוסיה שמסווגת את הטיפול הרפואי באוכלוסיה שלה דרך המקצועות של כל אחד ואחד ושספציפית הורגת את האוכלוסיה החלשה שלה למרות שיש לה את התרופה שיכולה להציל את החיים שלהם, אבל מעדיפה לתת את התרופה הזו בהזרקה שבועית לאנשים יותר חשובים כדי להאריך את חייהם. בסוף הוא זימבר אותם עם שיטות ניהול מחסן ורתם את הרופאים האחרים לעזרתו. שימח אותי ההולוגרמה.

הלכתי היום לשוק. חשבתי על כמה קשה לאבד משפחה וכמה זה כואב וקניתי לי את כל הדברים שאני אוהב או שתמיד רציתי לקנות וחסכתי מעצמי. קניתי הכל, כי משפחה זה חשוב וממשפחה לא חוסכים אהבה או חום.

Rotating Harmonics

השבוע היו לי בעיות קשות עם האייפון שלי.
באיזשהו שלב פניתי לכל מי שיכולתי על מנת שיעזור לי למצוא פתרון.
אחת התקשורות שהגיעו אלי הגיעו היישר מסטארפליט קומנד דרך סקיור צ'אנל אחרי שכבר תיקנתי אותו. הנה השיחה:

twitter1(((click to enlarge)))

גודל החיבור

הרבה שנים שאני אוהב סטר טרק, הרבה מאד שנים. אני חושב שעוד מעט 15 שנה. 15 שנה רשמית, בטח 20 שנה אם מחשיבים את כל הפעמים שהייתי ממהר הביתה מהיסודי כדי לראות את הפרקים של שתיים בצהריים.

תמונה שכל פעם חוזרת לי היא זו של פיקארד… בפרק הלפני אחרון, שמו Preemptive Strike.
זה הפרק שבו רו לארן (מישל פורבס) קצינה באג'ורית, חוזרת לאנטרפרייז כדי לקבל משימת הסתננות למאקי אחרי שהלכה לעשות קורס מודיעין בסטארפליט, ולאחר התחלה רעה שלה אי שם בעונה 5 (שהופכת לטובה) , היא הופכת להיות קצינה מוערכת בספינה ודמות אהובה בסדרה.

בפרק האחרון היא נשלחת להסתנן למאקי, ארגון מורדים באג'ורי ששם לו למטרה להילחם בכיבוש הקרדאסי של בייג'ור. בסוף הפרק היא בוגדת בסטארפליט ומגלה לספינות המאקי שסטארפליט טומן להן פח וכך בוגדת באמון הבלתי מסויג של קפטן פיקארד שגם הוא שותף למשימת ההסתננות שלה.

הפרק מסתיים ברייקר המאוכזב שמוסר לפיקארד את הדוח שלו ובפיקארד שלא מגיב לו אלא שקוע במחשבותיו, מאוכזב מאוד ממה שקרה, כשהמצלמה מתחילה סיבוב לקראת פניו עוד מהגב, שפתיו קפוצות, מבטו עמוק, כועס ומאוכזב.

כך הרגשתי הערב.

לא במובן של בגידה, אלא במובן של להסתכל למציאות בלבן של העין ולהבין שזה מה שיש. לא אהבתי את מה שקרה לי, לא הרגשתי טוב, החמצתי. חַטָּאת. אני תמיד נזכר בפרק הזה ברגעים קשים. אני תמיד מסתכל על פיקארד כשאני חושב על דמות של מנהיג. אחד שעושה קודם את מה שנכון למשימה, מעבר למה שטוב לו, גם אם זה יכאב או יגמר בתחושה מרה… תחושה של "צריך לספוג ולהמשיך" שכל כך מתחברת לי עם האישיות שלו, של אחריות בלתי נגמרת ושל עומק בלתי נגמר של מנהיגות.

מקרים ומצבי רוח שבאים בעקבותיהם מעוררים בי רצון לראות פרקים מסוימים. אני תמיד חוזר אליהם כשאני רוצה לחדד את התחושות שלי או כדי להבין משהו בהן שלא לגמרי מובן לי, או שיבטא את איך שאני מרגיש באותו רגע. בין כה וכה חלק גדול באישיות שלי נבנה תוך כדי הסתכלות על הדמויות האלה, הפרקים האלה הם ביטוי של מצב נפשי מסוים, זה גודל החיבור שיש לי עם הסדרה הזו.

picard1

מירי בוהדנה או סבן אוף ניין?

בעקבות דיון סוער שנערך תוך כדי נסיעה ובו דנו הנוכחים באוטו על חשיבות מי יזכה באח הגדול, בובליל או שיפרה (שיפרה!), התחלנו לדבר על כך שמירי בוהדנה רוצה להזמין את עינב לארוחת צהריים. מפה לשם טענתי שנשים יפות נחשבות בטעות למובילות דעה בעוד המוח שלהן לא בהכרח הביא אותן למקום המכובד אלא תיקונים קוסמטיים בגופן וכמה מירי בוהדנה ממש ממש יפה.

מפה לשם התחלנו לדבר על סטר טרק ועל התגובות בבלוג ושאלנו את עצמינו מי יותר יפה (או מי יותר סקסית, אבל אל תהיו קטנוניים) סבן אוף ניין או מירי בוהדנה.
הבחור אמנם מגיב פה תדירות, אבל הבחורה שלו ידעה לדקלם מי היו שש או שבע הנשים הכי סקסיות של 2008 במגזין בלייזר בדיוק מדהים.
אני בכלל חושב שנועה תשבי היא היפה בנשים (הופיעה בסטר טרק אנטרפרייז ואולי תקבל פה פוסטתמונות מתישהו תכף, תלוי בדרישות הקהל) אבל בתור המתאם והמגשר בין שני הצדדים הצעתי לערוך סקר:
מירי בוהדנה או סבן אוף ניין- מי יותר יפה?

(כמה דברים לסיום: בשביל תמונות של נועה, תשאירו תגובה. בשביל להצביע יש את הסקר)
(קרדיט ומילה לצלמים שצילמו את מירי בוהדנה- לא מצאתי את שימכם כדי לתת קרדיט. אם יש בעיה אפשר לפנות אלי ואוריד את התמונות, בכל אופן- תודה!)

נ.ב- הפרנד קונקט הוא לא ליופי